מדרש על משלי 23:31

י״א) מסידור שנחלק, כיצד? כי מרבית העם וגו׳ לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה׳ הטוב יכפר בעד, כל לבבו הכין לדרוש האלהים וגו׳ (דהי״ב ל' י״ח—י״ט) סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק (הוא פסוק אחד שנחלק לשנים וכוונתו שיכפר בעד כל מי שלבבו הכין וגו׳ שכוונתו לשמים אף שהיה בטומאה). ויש מוסיפין זה, כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים וגו׳, אחריתו כנחש ישך וגו׳ (משלי כ״ג ל״א), אפילו יהיה צדיק גמור המתהלך במישרים אם יתן בכוס עינו מטעהו שאחריתו כנחש ישך, כמו שאתה מוצא בנח (שנשתכר), סידור היה ראוי להיות אלא שנחלק.

רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַח (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתְאָו לְדַם נִדָּה וּלְדַם זִיבָה. כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, לָשׁוֹן נָקִי, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי א, יד): כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְהוּא אֵינוֹ פּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּהּ. אָמַר רַבִּי אָסֵי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּבָר אַחֵר, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וַדַּאי מַסְמִיק לֵיהּ, כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, הוּא נוֹתֵן עֵינָיו בַּכּוֹס, וְחֶנְוָנִי נוֹתֵן עֵינָיו בַּכִּיס. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף עָבֵיד בֵּיתֵיהּ מֵישְׁרָא, אֲמַר מַה דְּהָדֵין קִיתוֹנָא דְּנַחֲשָׁא עָבֵיד קִיתוֹנָא דְּחַסְפָּא עָבֵיד, וּמְזַבֵּין לֵיהּ וְשָׁתֵי חַמְרָא בְּטִימִיתֵיהּ. וּמַה דָּא קִידְרָא דִּנְחָשָׁא עָבֵיד קִידְרָא דְּחַסְפָּא עָבֵיד, וּמְזַבֵּין לֵיהּ וְשָׁתֵי חַמְרָא בְּטִימִיתֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵי סוֹף שֶׁמּוֹכֵר כָּל כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶם יַיִן. אָמַר רַבִּי אַחָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מוֹכֵר כָּל כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶם יַיִן, אֲמַרֵי בְּנוֹי לֵית הָדֵין אֲבוּנַן שָׁבֵיק לָן כְּלוּם, מֶה עָשׂוּ אַשְׁקוּנֵיהּ וְשַׁקְלוּנֵיהּ וְטַעֲנוּנֵיהּ וְיַהֲבוּנֵיהּ בְּחַד בֵּית עָלַם, עָבְרִין שָׁפָאִין שָׁנְאוֹן בִּתְרַע בֵּית עָלְמָא, וּשְׁמַעוּן אַנְגַרְיָא בִּמְדִינְתָּא, פְּרַקוּן טוֹעֲנֵיהוֹן בְּגוֹ בֵּית עָלְמָא הַהוּא, אֲמַרִין נֵיזֵל וְנֶיחֱמֵי מַה קָּלָא בִּמְדִינְתָּא, אִתְעַר הַהוּא סָבָא מִשִּׁינְתֵיהּ חָמָא זִיקָא יְהִיבָא לְעֵיל מִן רֵאשֵׁיהּ שְׁרָא יָתֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ בְּפוּמֵיהּ וּשְׁתֵי שָׁתֵי עַד דְּנָיֵים שִׁינְתֵיהּ, לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין אֲמַרִין בְּנֵיהּ לֵית אֲנַן אַזְלִינַן וַחֲזִינַן מָה הַהוּא אֲבוּנַן עָבֵיד, אֲזַלוּן וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ וְהָא זִיקָא יְהִיב בְּפוּמֵיהּ, אָמְרֵי אַף הָכָא לָא שָׁבֵיק לָךְ בָּרְיָיךְ, הוֹאִיל וַהֲוָא לָךְ מִן שְׁמַיָא לֵית אֲנַן יָדְעִין מַה נַּעֲבֵד לָךְ. עֲבַדֵּי בֵּינֵיהוֹן תַּקָּנָה כָּל חַד וְחַד הֲוָה מַשְׁקֶה לֵיהּ יוֹמָא. כְּתִיב (משלי כג, לד): וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל. כַּהֲדָא אִילְפָא דְּדָמְכָא בְּפִילַגּוֹס דְּיַמָּא, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כַּהֲדֵין תַּרְנְגוֹלָא דְּיָתֵיב בְּרֵישׁ חַבְלָא אָזֵיל וְאָתֵי אָזֵיל וְאָתֵי, כַּהֲדֵין קְבַרְנִיטָא דְּיָתֵיב בְּרֵישׁ תּוֹרְנָא אָזֵיל וְאָתֵי אָזֵיל וְאָתֵי. (משלי כד, לה): הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, מְחוֹ לֵיהּ וְלָא מַרְגִּישׁ. (משלי כד, לה): הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, טְלַמּוּן לֵיהּ וְלָא יָדַע. שָׁתֵי שִׁכְרָא חַמְשָׁא קוּסְטִין אַמֲרִין לֵיהּ עֲשָׂרָה קוּסְטִין אִישְׁתֵּית. וְאִם תֹּאמַר דְּמִיתְעַר הוּא מִשִּׁנְתֵיהּ וְאַנְשֵׁי לֵיהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי כד, לה): מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְּשֶׁנּוּ עוֹד. (משלי כד, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, רַב הוּנָא אָמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ עָמֵל בַּתּוֹרָה. (משלי כד, כט): לְמִי מִדְיָנִים, לְמִי דִּינִין. (משלי כד, כט): לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פִּיטָטִין. (משלי כד, כט): לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי פִּדְעִין דְּמַגָּן. (משלי כד, ל): לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ, דַּהֲוָה אָלֵיף לְמִשְׁתֵּי תְּרֵי עֲשַׂר קִיסְטִין דַּחֲמַר בְּכָל יוֹם, יוֹמָא חַד אִשְׁתֵּי חַד עֲשַׂר קִיסְטִין, דְּמַךְ וְלָא אֲתָא שִׁינְתָא. קָם בַּחֲשׁוֹכָא אֲזַל לְבֵי קַפֵּילָא אֲמַר לֵיהּ זַבּוּן לִי חַד קִיסְטָא. אֲמַר לֵיהּ לָא פְּתַחְנָא לָךְ דְּהִיא חֲשֵׁיכָא וְצָרֵי לִי מִן נָטוֹרַיָא. תְּלָא עַיְינֵיהּ וַחֲזָא נוּקְבָא בְּתַרְעָא, אֲמַר לֵיהּ הַב לִי מִינֵיהּ בַּהֲדֵין נוּקְבָא, אַתְּ מְפַנֵּי מִלְּגָיו וַאֲנָא שָׁתֵי מִלְּבַר, עֲבַד לֵיהּ כֵּן. אִשְׁתֵּי וּדְמַךְ קֳדָם תַּרְעָא, עֲבַרוּן עֲלֵיהּ נָטוֹרַיָא סְבוּרְנֵיהּ דְּהוּא גַנָב, מַחֲיוּנֵיהּ וּפַדְעוּנֵיהּ, וּקְרוֹ עֲלֵיהּ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמַאן פִּדְעִין דְּמַגָּן. לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, לְמַאן שִׁמְשִׁין דְּעַיְינִין, כָּל אֵלֶּה לְמִי לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, זֶה שֶׁנִּכְנָס לְבֵי קַפֵּילָא קַדְמָאי וְנָפֵק בַּתְרָאי, לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ, מִן דְּשָׁמַע הָן אִית לֵיהּ חַמְרָא טָבָא רָדֵיף בַּתְרֵיהּ, מַה כְּתִיב בּוֹ בַּסּוֹף (משלי כד, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אָדָם לְחַוָּה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אוֹתוֹ הָעֵץ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן עֲנָבִים הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, לב): עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, הַלָּלוּ הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין נֹחַ לְבָנָיו לְעַבְדוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ט, כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָמַר אָרוּר כְּנָעַן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹנִי זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין לוֹט לִבְנוֹתָיו לְמַמְזְרוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יט, לג): וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹנִי זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אַהֲרֹן לְבָנָיו לְמִיתָה, דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לְאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת נֶאֱמָן, מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל פֶּתַח הַבַּית וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתִיקָה, וּמִנָּה בֶּן בַּיִת אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִפְּנֵי מָה הָרַג אֶת הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁצִּוָּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ אַל תִּכָּנֵס בְּפֶתַח הַבַּיִת, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הָרַג לָרִאשׁוֹן, כָּךְ (ויקרא י, ב): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה מֵתוּ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת אַהֲרֹן וְאָמַר לוֹ (ויקרא י, ט): יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אָנוּ יוֹדְעִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְנֵי הַיַּיִן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לַגָּלוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ה, יא): הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מֵאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ (ישעיה ה, יא): לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת, דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין לַגָּלוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כח, ז): וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין מַלְכוּת לְמַלְכוּת לַהֲרִיגָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, ב): בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְּעֵם חַמְרָא, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָמַר (דניאל ה, ל): בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְוַשְׁתִּי לַהֲרִיגָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ קָצַף עָלֶיהָ וַהֲרָגָהּ.

אָמַר רבי זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: אֵין אוֹמְרִים קִדּוּשׁ הַיּוֹם אֶלָּא עַל יַיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לְמִעוּטֵי מַאי? אִילֵימָא לְמִעוּטֵי יַיִן מִגִּתּוֹ וְכוּ'. [אִי לְמִעוּטֵי מְגֻלֶּה, סַכָּנָה הוּא? וְכוּ'], אִי בָּעִית אֵימָא: לְעוֹלָם לְמִעוּטֵי מְגֻלֶּה, וְאַף עַל גַּב דְּעַבְרֵיהּ בְּמִסְנֶנֶת, כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֲפִלּוּ הָכִי: (מלאכי א׳:ח׳) "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ". בָּעָא מִינֵיהּ רַב כַּהֲנָא חֲמוּהָ דְּרַב מְשַׁרְשִׁיָּא מֵרָבָא: חֲמַר חִוַּרְיָן, מַהוּ? אָמַר לֵיהּ: (משלי כ״ג:ל״א) "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם".