מדרש על משלי 23:6

אין הקב״ה מביא תקלה ע״י בהמתן של צדיקים דרבי פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבויים פגע ביה בגינאי נהרא א״ל גינאי חלוק לי מימיך ואעבור בך א״ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א״ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה הוה ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפסחא א״ל חלוק ליה נמי להאי דבמצוה עסיק חלק ליה הוה ההוא טייעא דלוה בהדייהו א״ל חלוק ליה נמי להאי דלא לימא כך עושין לבני לויה חלק ליה אמר רב יוסף כמה נפיש ההוא גברא ממשה ושתין רבוון דאלו התם חד זמנא והכא תלת זמני ודלמא הכא נמי חדא זמנא אלא כמשה ושתין רבוון. איקלע לההוא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה לא אכל (שם ע״ב) חבטינהו לא אכל נקרינהו לא אכל אמר להו דלמא לא מעשרין עשרינהו ואכל אמר עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילים אותה טבלים שמע רבי נפק לאפיה א״ל רצונך סעוד אצלי א״ל הן צהבו פניו של רבי א״ל כמדומה את שמודר הנאה מישראל אני ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כג ו) אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך ואתה רוצה ויש לך השתא מיהא מסרהיבנא דבמלתא דמצוה קא טרחנא כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך. כי אתא איתרמי על בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו שמע רבי נפק לאפיה א״ל מזבנינא להו א״ל (ויקרא יט יד) ולפני עור לא תתן מכשול מפקרנא להו מפשת הזיקא עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו איכא (דברים כ יט) בל תשחית הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכח רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן עאכ״ו דאמר ר׳ חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שנאמר (מ״ב יג כא) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו א״ל רב פפא לאביי ודלמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו דכתיב (שם ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי א״ל אי הכי היינו דתנינא על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא במה איקיים כדא״ר יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת שנאמר (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת. אריב״ל למה שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות דא״ר חנינא מימי לא שאלני אדם אל מכת פרדה לבנה וחיה והא קא חזינא דחיי אימר וחיית והא קא חזינא דמיתסי דחוורן ריש כרעייהו קא אמרינן:

ה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יְדֵי בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים. דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר הֲוָה קָא אָזִיל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, פָּגַע בֵּיהּ בְּגִינָאִי נַהֲרָא. אָמַר לֵיהּ: גִּינָאִי, חֲלֹק לְמֵימֶיךָ וְאֶעֱבֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנְךָ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי. אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה, סָפֵק אִי אַתָּה עוֹשֶׂה, וַאֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ: אִם אִי אַתָּה חוֹלֵק, גּוֹזְרַנִּי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ בְּךָ מַיִם לְעוֹלָם, חָלַק לֵיהּ. הֲוָה הַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה דָּארִי חִיטֵי לְפִיסְחָא, אָמַר לֵיהּ: חֲלֹק לֵיהּ נַמִּי לְהַאי, דִּבְמִצְוָה עָסִיק, חָלַק לֵיהּ. הֲוָה הַהוּא טַיְעָא דְּלָוָה בַּהֲדַיְהוּ, וְאָמַר לֵיהּ: חֲלֹק לֵיהּ נַמִּי לְהַאי, דְּלָא לֵימָא: כָּךְ עוֹשִׂין לִבְנֵי לְוָיָה. חָלַק לֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: כַּמָּה נָפִישׁגַּבְרָא מִמֹּשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְוָן, דְּאִלּוּ הָתָם חַד זִימְנָא, וְהָכָא תְּלַת זִימְנֵי. וְדִילְמָא הָכָא נַמִּי חֲדָא זִימְנָא? אֶלָּא כְּמֹשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְוָן. אִיקְלַע לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא, רָמוּ לֵיהּ שַׂעֲרֵי לְחַמְרֵיהּ, לָא אָכַל, חַבְטִינְהוּ, לָא אָכַל. נַקְרִינְהוּ, לָא אָכַל. אָמַר לְהוּ: דִּלְמָא לָא מְעַשְּׂרָן? עַשְׂרִינְהוּ וְאָכַל. אָמַר: עֲנִיָּה זוֹ הוֹלֶכֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ, וְאַתֶּם מַאֲכִילִין אוֹתָהּ טְבָלִים? שָׁמַע רַבִּי, נָפַק לְאַפֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: רְצוֹנְךָ סְעֹד אֶצְלִי? אָמַר לֵיהּ: הֵן. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי. אָמַר לֵיהּ: כִּמְדֻמֶּה אַתָּה שֶׁמֻּדָר הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי? יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן, יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וּכְתִיב: (משלי כ״ג:ו׳-ז׳) "אַל תִּלְחַם [אֶת] לֶחֶם רַע עָיִן, וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו, כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא, אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ, וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ". וְאַתָּה רוֹצֶה וְיֵשׁ לְךָ. הַשְׁתָּא מִיהָא מְסַרְהִיבְנָא, דִּבְמִלְּתָא דְּמִצְוָה קָא טָרַחְנָא. כִּי הֲדַרְנָא אַתִּינָא, עַיָלְנָא לְגַבָּךְ. כִּי אָתָא, אִיתְרַמִי עַל בְּהַהוּא פִּיתְחָא דַּהֲווּ קַיְּמִין בֵּיהּ כּוּדְנַיְתָא חִיוַרְתָּא. אָמַר: מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה, וַאֲנִי אֶסְעֹד אֶצְלוֹ? שָׁמַע רַבִּי, נָפַק לְאַפֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: מְזַבְּנִינָא לְהוּ. אָמַר לֵיהּ: (ויקרא י״ט:י״ד) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". מַפְקַרְנָא לְהוּ! מַפְשַׁת הֶיזֵיקָא. עָקַרְנָא לְהוּ! אִיכָּא "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים". קָטִילְנָא לְהוּ! אִיכָּא: (דברים כ) "בַּל תַּשְׁחִית", הֲוָה קָא מְבַתֵּשׁ בֵּיהּ טוּבָא, גָּבַהּ טוּרָא בֵּינַיְהוּ. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: מַה בְּחַיֵּיהֶן כָּךְ, בְּמִיתָתָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב י״ג:כ״א) "וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ, וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע, וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע, וַיְחִי, וַיָּקָם עַל רַגְלָיו". אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי: וְדִלְמָא לְקִיּוּמֵי בֵּיהּ בִּרְכְּתָא דְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב: (שם ב) "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי", אָמַר לֵיהּ: אִי הָכִי הַיְנוּ דִּתְנִינָא: "עַל רַגְלָיו עָמַד, וּלְבֵיתוֹ לֹא הָלַךְ", אֶלָּא בַּמָּה אִיקַיֵּם? כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁרִפֵּא צָרַעַת נַעֲמָן, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כַּמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י״ב:י״ב) "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם 'יֵמִם'? שֶׁאֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִּי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה. וְהָא קָא חֲזִינָא דְּחַיֵּי? אֵימַר: וְחָיָת. וְהָא קָא חֲזִינָא דְּמִיתְּסֵי? דְּחִיוְרָן רֵישׁ כַּרְעַיְהוּ קָא אַמְרִינָן.

לפיכך כתוב: 'אל תלחם לחם רע עין' (משלי כג, ו), אמר הקב"ה 'טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל'. (משלי כב, ט).