מדרש על משלי 24:26

תַּנְיָא: כְּשֶׁנֶּאֶמְרוּ דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: (משלי כ״ד:כ״ו) "שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים".

(משלי כד כג): "גם אלה לחכמים, הכר פנים במשפט בל טוב" - מכאן הודיע שלמה לחכמים כדי שלא יהו מכירין פנים בדין, למה? בל טוב - הא כיצד? אם היה רשע עומד בדין, והוא בעל ממון, אל תהי נושא לו פנים בדין בשביל ממונו, והכל מקללים אותו, ואומרים לו 'אוי לו לזה שאבד את חייו, ונושא לו פנים מפני שהוא בעל ממון', שנאמר: (משלי כד כד): "אומר לרשע צדיק אתה - יקבוהו עמים, יזעמוהו לאומים". אבל אם מוכיח בדין, מביא עליו ברכות טוב, שנאמר: (משלי כד כה): "ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב". מה כתוב אחריו - (משלי כד כו): "שפתיים ישק משיב דברים נכוחים" - אמר רבי לוי: אלו דברי תוכחות, הה"ד (משלי ח ט): "כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת".

צד״י- אל תקרי צד״י אלא צדק, זה צדקו של הקב״ה שהוא עושה עם בשר ודם, זו דעת וחכמה ובינה ופתיחת פה ומענה לשון שהוא נותן לבני אדם שכל העולם כלו מתקיים בהם, שאלמלא מענה לשון ופתחון פה אין העולם יכול להתקיים אפילו שעה אחת. לפי שבשעה שאמר משה לפני הקב״ה הן אני ערל שפתים (פ׳ וארא) נזדעזעו כל בריות שבעולם ואמרו, ומה משה שהוא עתיד לדבר עמו שכינה במאה ושבעים וחמש מקומות והוא מבאר כל אות ואות וכל דבר ודבר וכל פסוק ופסוק שבתורה בשבעים לשון, הוא אומר לפני הקב״ה הן אני ערל שפתים, אנו על אחת כמה וכמה! ועל שאמר משה אני ערל שפתים זכה להיות שליח בין גבורה לישראל, שנאמר אנכי עומד בין ה׳ וביניכם (פ׳ ואתחנן), שאפילו מטטרון אינו יכול לעמוד בין הגבורה לבשר ודם. ובשביל שאמר משה כי כבד פה וכבד לשון אנכי, ולא איש דברים אנכי, זכה שאמר לו הקב״ה לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו (פ׳ בהעלותך), וזכה שאמר אלה הדברים. ובשביל שאמר משה ונחנו מה (שמות ט"ז ז), זכה שאמר לו הקב״ה אתה אומר כי כבד פה וכבד לשון אנכי, חייך אני נותן לך פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם. שכל חדרי תורה וכל גנזי חכמה שיש לי במרום לא יראו אלא על ידיך, שנאמר ואנכי אהיה עם פיך והורתיך - אם נאמר אהיה עם פיך למה נאמר והורתיך, ואם נאמר והורתיך למה נאמר אהיה עם פיך? אלא מלמד שזה שאמר אהיה עם פיך - זו פתיחת פה ומענה לשון, וזה שאמר והורתיך - זה גנזי חכמה שגלה לו הקב״ה כדי שיהא רואה בחכמתו כל סדרי בראשית, שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (פ׳ שלח), בביתי לא נאמר אלא בכל ביתי, מלמד שהפקידו הקב״ה למשה על כל ישראל ועל כל גנזי התורה, ועל כל גנזי חכמה, ועל כל גנזי תבונה, ועל כל גנזי מזימה, ועל כל גנזי מדע, ועל גנזי גן עדן, ועל כל גנזי חיים, והראהו כל חמודות שבעולם הזה וכל חמודות שבעוה״ב. וכיון שראה משה בפרגוד של כתות, כתות של סופרים כתות של סנהדרין בלשכת הגזית ודורשין ספר תורה נביאים וכתובים במ"ט פנים, שנאמר אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהילים י״ב:ז׳), ומהו שבעתים? אלו מ״ט פנים משנות בתורת משה, ואם תמה אתה על הדבר צא מנה שבע פעמים של שבע שבע הרי ארבעים ותשע. באותה שעה ראה משה מזלו של רבי עקיבא בפרגוד של מקום שהיה יושב ודורש אותיות של תורה, על כל תגי כל אות ואות אומר עליו ג׳ מאות וששים וה׳ טעמי תורה. מיד היה מפחד ומזדעזע ואומר אין לי עסק בשליחותו של מקום ואין לי עסק בדברי תורה, שנאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (פ׳ שמות). גלוי היה לפני הקב״ה מה בלבו של משה, מה עשה הקב״ה שיגרו לסנגזאל שר של כל החכמה והתבונה. מה עשה? תפשו למשה והוליכו למקום אחד והראהו בפרגוד של מקום רבוי רבבות של מזלות של חכמים ושל נבונים ושל סנהדרין ושל סופרים שיושבין ודורשין טעמי תורה ומקרא ומשנה ומדרש הלכות ואגדות ושמועות ותוספות, ואומרים 'הלכה למשה מסיני', מיד נתקררה דעתו. וכיון שראה הקב״ה איך נתקררה דעתו, אמר הרי אהרן אחיך יהיה נביאך - יהא מתורגמן שלך לפני פרעה. ומפני מה אתה מתירא, אתה דבר לו בשמי בפני פרעה הרשע והוא יעמוד לפניך וידבד אליו, שנאמר ואהרן ידבר אל פרעה. באותה שעה נפתחו לו למשה דלתי דבור ופתחי שיחה, והיה משה מוצא פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם, שנאמר שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים (משלי כ״ד:כ״ו).