מדרש על משלי 24:27

(דף מד) ת״ר (דברים כ ה) אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדך תורה ד״א שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו (משלי כד כז) הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זה תלמוד. ד״א הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה ועתדה בשדה לך זה תלמוד. אחר ובנית ביתך אלו מע״ט. ר״א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מע״ט אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר.

קיג תָּנוּ רַבָּנָן: (דברים כ) "אֲשֶׁר בָּנָה", "אֲשֶׁר נָטַע", "אֲשֶׁר אֵרַשׂ", לִמְּדֶךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיִּבְנֶה אָדָם בַּיִת וְיִטַּע כֶּרֶם וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: (משלי כ״ד:כ״ז) "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ". "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה בַּיִת. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", זֶה כֶּרֶם. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", זוֹ אִשָּׁה. דָּבָר אַחֵר: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה מִקְרָא. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", זֶה מִשְׁנָה. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", זֶה תַּלְמוּד. דָּבָר אַחֵר: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", זֶה תַּלְמוּד. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", (בוא) דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר.

דָּבָר אַחֵר, וְקָרְבָּנוֹ, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר לָמָּה בְּכָל קָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים כְּתִיב: קָרְבָּנוֹ, עַתֻּדִים, חָסֵר, וּבְנַחְשׁוֹן כְּתִיב: וְקָרְבָּנוֹ, עַתּוּדִים, מְלֵאִים. וְקָרְבָּנוֹ, לָמָּה וי"ו יְתֵרָה, כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בָּעוֹלָם, רִאשׁוֹן לַשְּׁכִינָה שֶׁשָּׁרְתָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאִים, רִאשׁוֹן לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט, כב): וַיִּשָֹּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם. רִאשׁוֹן לִמְחִצַּת מַחֲנֵה שְׁכִינָה. רִאשׁוֹן לְאִסּוּר הַבָּמָה, דִּכְתִיב (דברים יב, יג): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וגו'. רִאשׁוֹן לִירִידַת הָאֵשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא ט, כד): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ וגו', וּלְכָךְ יָבוֹא בֶּן נַחְשׁוֹן בְּשֵׁשׁ מִדּוֹת שְׁלֵמִים וְיִבְנֶה יְסוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל א טז, יח): וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וגו' יוֹדֵעַ נַגֵּן יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, גִּבּוֹר חַיִל, יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב, אִישׁ מִלְחָמָה, יוֹדֵעַ לִשָֹּׂא וְלִתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּנְבוֹן דָּבָר, שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר, שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה, וַה' עִמּוֹ, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, וּלְכָךְ עַתּוּדִים מְלֵאִים, שֶׁדָּוִד שֶׁעָמַד מִמֶּנּוּ נִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְאֵין עַתּוּדִים אֶלָּא לְשׁוֹן עֲמִידָה, כְּמָה דְתֵימָא (איוב טו, כח): אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים. וְאוֹמֵר (משלי כד, כז): וְעַתְּדָהּ בַּשָֹּׂדֶה לָךְ: