מדרש על משלי 24:28

דָּבָר אַחֵר, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן, אָמַר לָהֶם, כְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן דְּבָרִים אֲחֵרִים יִתְחַדְּשׁוּ, לֹא תִהְיוּ סְבוּרִין כְּשֵׁם שֶׁהֱיִיתֶם בַּמִּדְבָּר וִהְיִיתֶם חוֹטְאִים וְהָיִיתִי מְבַקֵּשׁ עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. אָמַר לָהֶן כְּשֶׁעֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַלּוֹת אֶתְכֶם לֹא נִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם סָנֵגוֹרְיָא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, כו): וָאֶתְפַּלֵּל אֶת ה' וָאֹמַר ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וגו'. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בָּרָקִיעַ (דברים ט, יב): קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה, שָׁמְעוּ חֲמִשָּׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּבִקְּשׁוּ לְהַזִּיקוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: אַף, וְחֵמָה, קֶצֶף, מַשְׁחִית, וּמְכַלֶּה. וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּיר משֶׁה זְכוּתָן שֶׁל שְׁלשָׁה אָבוֹת, כְּדִכְתִיב (שמות לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, בָּרְחוּ קֶצֶף וּמַשְׁחִית וּמְכַלֶּה, וְנִשְׁתַּיְּרוּ שְׁנַיִם הַקָּשִׁים, אַף, וְחֵמָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵי הִזְכַּרְתִּי שְׁלשָׁה וּבָרְחוּ שְׁלשָׁה, עֲמֹד אַף אַתָּה בְּאַף, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ז, ז): קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ, הֲרֵי שֶׁעָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַף, וּמִנַּיִן שֶׁעָמַד משֶׁה בְּחֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית. יָרַד משֶׁה מִן הָרָקִיעַ וְהָיוּ הַלּוּחוֹת בְּיָדוֹ וְלֹא שִׁבְּרָן עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל, אוֹתָהּ שָׁעָה (שמות לב, יט): וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּד אֶת הַלֻּחוֹת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין לִי שֶׁעָשׂוּ לָהֶן עֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם. רַבָּנִין אָמְרֵי מִן הַדָּבָר הַזֶּה שָׁקַד משֶׁה הֵיאַךְ לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר צִוִּיתִם, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי נִצְטַוֵּיתִי, שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל הַצִּוּוּי, הֵם לֹא נִצְטַוּוּ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, לֹא נִצְטַוּוּ, אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ מָה אָמַרְתָּ בְּסִינַי, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, לֹא אָמַרְתָּ אֶלָּא (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. מָה אָמַרְתָּ, לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לֹא אָמַרְתָּ אֶלָּא (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. הֱוֵי ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לֹא הִנִּיחַ משֶׁה זָוִית בָּרָקִיעַ שֶׁלֹא נִתְחַבֵּט בָּהּ, וּמָה הָיָה אוֹמֵר מַה פּוּם סָבוּר מְמַלֵּל. דָּבָר אַחֵר, ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא מִשֶּׁפָּסַק סָנֵיגוֹר הָיָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְלַמֵּד זְכוּת עֲלֵיהֶן, וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל (משלי כד, כח): אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵעִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכב, ח): לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וגו', וַהֲפִתִּיתָ, דִּכְתִיב (תהלים עח, לו): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם. וְגַם שֶׁאָמַרְתָּ בְּסִינַי (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְלֹא קִיַּמְתֶּם, וְאוֹמֵר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [עפ''י (משלי כד, כט)]: אַל תֹּאמַר אֲשַׁלֵּמָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ, אֶלָּא ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּאוּ לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הִזְכִּיר לָהֶן כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶן סָנֵגוֹרְיָא, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּכָּנֵס עִמָּהֶם. מַהוּ אַתָּה עֹבֵר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שֶׁהָיָה משֶׁה מְחַבֵּט עַצְמוֹ לִפְנֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם אַתֶּם עוֹבְרִים, אֲנִי אֵינִי עוֹבֵר, וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח שֶׁמָּא יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים, וְלֹא הָיוּ מְבִינִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה מִמַּטְרוֹנָה, סָרְחָה עָלָיו מַטְרוֹנָה, בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיאָהּ, אָמַר לָהּ תְּהֵא יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי נוֹטֵל אַחֶרֶת, אָמְרָה לוֹ אִין, וְאֵין אַתְּ אוֹמֵר לִי מִי הִיא זוֹ שֶׁאַתָּה עָתִיד לִטֹּל, אָמַר לָהּ פְּלוֹנִית. מֶה עָשְׂתָה מַטְרוֹנָה, כִּנְסָה אֶת בָּנֶיהָ אָמְרָה לָהֶן הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁאֲבִיכֶם מְבַקֵּשׁ לְגָרְשֵׁנִי וְלִטֹּל אֶת פְּלוֹנִית, יְכוֹלִין אַתֶּם שֶׁלֹא לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהּ, אָמְרוּ לָהּ הֵן, אָמְרָה לָהֶן תֵּדְעוּ מַה הִיא עֲתִידָה לַעֲשׂוֹת בָּכֶם, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת שֶׁמָּא יָבִינוּ וִיבַקְּשׁוּ עָלֶיהָ מֵאֲבִיהֶן, וְלֹא הָיוּ מְבִינִין, כֵּיוָן שֶׁלֹא הֵבִינוּ אָמְרָה וְאֵינִי מְצַוָּה אֶתְכֶם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמְכֶם שֶׁתִּהְיוּ זְהִירִים בִּכְבוֹד אֲבִיכֶם. כָּךְ משֶׁה כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וגו' (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, הָיָה אוֹמֵר לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ז, א): וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּה. אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם, אֲנִי אֵינִי עוֹבֵר, שֶׁמָּא יָבִינוּ וִיבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים וְלֹא הָיוּ מְבִינִין, כֵּיוָן שֶׁלֹא הֵבִינוּ אָמַר אֵינִי מְצַוֶּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמְכֶם שֶׁתִּהְיוּ זְהִירִין בִּכְבוֹד אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, יג): אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ הַכֹּל מִתְאַוִּין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי עֲווֹנוֹת גְּלִיתֶן מִמֶּנָּה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁאֵין לָכֶם לֹא חֵטְא וְלֹא עָווֹן, אֲנִי אֶטַּע אֶתְכֶם בְּתוֹכָהּ נְטִיעַת שַׁלְוָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, טו): וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם.

וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע וגו' (ויקרא ה, א), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כח): אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וגו'. אַל תְּהִי עֵד חִנָּם אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יב): וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל. בְּרֵעֶךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כז, י): רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וגו'. (משלי כד, כח): וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁפִּתִּיתֶם אוֹתוֹ בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם אֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַב אַחָא הֲדָא הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ סַנֵּיגוֹרְיָא הִיא מְלַמֶּדֶת זְכוּת לְכָאן וּלְכָאן, אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כד, כט): אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית, בְּרַם הָכָא (הושע יא, ט): כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ. רְאוּבֵן הֲוָה יָדַע לְשִׁמְעוֹן סָהֲדוּ, אֲמַר לֵיהּ אָתֵי סָהִיד לִי הֲדָא סָהֲדוּתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כְּשֶׁנִּכְנַס לַדַּיָּין חָזַר בּוֹ וְאָמַר לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁפִּתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ וְהִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ לַדִּין חָזַרְתָּ בְּךָ, לְמָחָר אָתוּ סָהֲדוּ לִרְאוּבֵן גַּבֵּי שִׁמְעוֹן מַה יַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ, אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ, וַהֲלוֹא כְּבָר נָתְנָה תּוֹרָה אִפּוֹפְסִין, וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ.