מדרש על משלי 28:24

תנו רבנן אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. מאי תקנתיה ילך אצל ת״ח. ילך אצל תלמיד חכם מאי עביד ליה הא עבד לאיסוריה. אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר (תהלים כד א) לה׳ הארץ ומלואה. רבי לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב (שם קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. לא קשיא כאן קודם ברכה (ע״ב) כאן לאחר ברכה. אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב״ה וכנסת ישראל שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. אביו זה הקב״ה שנאמר (דברים לב ו) הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מאי חבר הוא לאיש משחית. אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים:

קא תָּנוּ רַבָּנָן: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְכָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, מָעַל. מַאי תַּקַנְתֵּיהּ? יֵלֵךְ אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם. [יֵלֵךְ אֵצֶל] תַּלְמִיד חָכָם, מַאי עָבִיד לֵיהּ? הָא עָבַד לְאִיסוּרֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם מֵעִיקָרָא וִילַמְּדֶנּוּ בְּרָכוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מְעִילָה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִקָּדְשֵׁי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים כ״ד:א׳) "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ". רַבִּי לֵוִי רָמִי, כְּתִיב: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ", וּכְתִיב: (שם קטו) "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", לָא קַשְׁיָא, כָּאן קֹדֶם בְּרָכָה, כָּאן לְאַחַר בְּרָכָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ח:כ״ד) "גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר: אֵין פָּשַׁע, חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית". 'אָבִיו' זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ב:ו׳) "הֲלוֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ", וְאֵין 'אִמּוֹ' אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א׳:ח׳) ["שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ], וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ". מַאי "חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית"? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: חָבֵר הוּא לְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁהִשְׁחִית אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

(מ״ב יז כא) וידח ירבעם בן נבט את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולת א״ר חנן כשתי מקלות המתיזות זו את זו. אמר רב חיננא בר פפא כל הנהנה מן העוה״ז בלא ברכת כאילו גוזל להקב״ה וכנסת ישראל שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב״ה שנאמר (דברים לב ו) הלוא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנ״י שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מאי חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית ישראל לאביהם שבשמים: