מדרש על משלי 29:3

(דף סד) אמר רב יהודה אמר שמואל כל השותה רביעית יין אל יורה. א״ר נחמן לאו מעליא האי שמעתא דהא אנא כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי. א״ל רבא מ״ט אמר מר הכי והאמר רבי אחא ברבי חנינא מאי דכתיב (משלי כט ג) ורועה זונות יאבד הון כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה מאבד הונה של תורה. א״ל הדרי בי. אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה. שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. היכי דמי שתוי וה״ד שכור כי הא דר׳ אבא בר שומני ורב מנשיא בר׳ ירמיה מדיפתי הוי קמפטרי מהדדי אמעברה דנהר יופתי אמרי נימא מלתא כל חד וחד מינן דלא שמיע ליה לחבריה דאמר מרי בריה דרב הונא אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו. פתח חד ואמר ה"ד שתוי וה״ד שכור. שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך. שכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך. פתח אידך ואמר המחזיק בנכסי הגר כיצד יעשה ויקיימו בידו. יקח בהן ס״ת:

לד אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן, אַל יוֹרֶה. אָמַר רַב נַחְמָן: לָאו מַעַלְיָא הַאי שְׁמַעְתָּא, דְּהָא אֲנָא, כַּמָּה דְּלָא שַׁתִּינָא רְבִיְעַתָא דְּחַמְרָא, לָא צִילָאִי דַּעְתָּאִי. אָמַר לֵיהּ רָבָא: מַאי טַעְמָא אָמַר מַר הָכִי? הָאָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ט:ג׳) "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"? כָּל הָאוֹמֵר: שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וּשְׁמוּעָה זוֹ אֵינָה נָאָה, מְאַבֵּד הוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

צא אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: יוֹסֵף שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, (זכה ו) הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יְהוּדָה שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, (זכה ו) נִקְרָא כֻּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יוֹסֵף מַאי הִיא? דִּכְתִיב: (בראשית לט) "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: [מְלַמֵּד], שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵרָה נִתְכַּוְּנוּ. "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ", רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ נִכְנַס. וְחַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. (שם) "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם", אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וְלֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ?! תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם אֵידָם הָיָה, וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא אָמְרָה לָהֶם: חוֹלָה אֲנִי. אָמְרָה: אֵין לָהּ יוֹם, שֶׁיּוֹסֵף נִזְקָק לָהּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. (שם) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֵית לוֹ בַּחַלּוֹן. אָמַר לֵיהּ: יוֹסֵף, (יוסף) עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד, וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְּךָ מִבֵּינֵיהֶם, וְתִקָּרֵא רוֹעֵה זוֹנוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כט) "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"? מִיָּד: (בראשית מט) "וַתֵּשֵׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מְלַמֵּד, שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנָהּ. (שם) "וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי יָדָיו", מְלַמֵּד שֶׁנָּעַץ (צפרניו) [יָדָיו] בַּקַּרְקַע, וְיָצָאת (ש"ז) [תַּאֲוָתוֹ] מִבֵּין צִפָּרְנֵי יָדָיו. (שם) "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב", מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיִּכָּתֵב שְׁמוֹ עַל (גבי) [אַבְנֵי] אֵפוֹד? אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב. "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל", מִשָּׁם זָכָה (יוסף ונקרא) [וְנַעֲשָׂה] רוֹעֶה, (ישראל) שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פ) "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף". תָּנָא: רָאוּי הָיָה יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לז) "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף", אֶלָּא, שֶׁיָּצָאת שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִפָּרְנָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין אָחִיו, וְכֻלָּן נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מו) "וּבְנֵי בִנְיָמִן: בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ". 'בֶּלַע', שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. 'בֶּכֶר', שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמּוֹ. 'אַשְׁבֵּל', שֶׁשָּׁבוֹ אֵל. 'גֵּרָא', שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיוֹת. 'וְנַעֲמָן', שֶׁנָּעִים בְּיוֹתֵר. 'אֵחִי וָרֹאשׁ', אָחִי וְרֹאשִׁי הוּא. 'מֻפִּים' 'וְחֻפִּים', הוּא לֹא רָאָה בְּחֻפָּתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בְּחֻפָּתוֹ. 'וָאָרְדְּ', אִיכָּא דְּאַמְרֵי: שֶׁיָּרַד לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶרֶד.