מדרש על משלי 29:4

רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא. רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא אמר כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מ״ד (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה. דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר אמרו ליה ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש קום עליה באמורא קם גחין עליה ולא א״ל ולא מידי פתח ואמר (חבקוק ב יט) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו ועתיד הקב״ה ליפרע ממעמידין שנאמר (שם) וה׳ בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ:

ח רַב הוּנָא, כִּי הֲוָה אַתִּי דִּינָא לְקַמֵּיהּ, מַכְנִיף וּמַיְתִּי עֲשָׂרָה רַבָּנָן מִבֵּי רַב, אָמַר: כִּי הֵיכִי דְּלִימְטֵיהּ שִׁיבָּא מִכְּשׁוּרָא. רַב אַשִׁי, כִּי הֲוָה אַתִּי טְרֵיפְתָּא לְקַמֵּיהּ, מַכְנִיף וּמַיְתִּי לְהוּ לְכוּלְּהוּ טַבְּחֵי דְּמָתָא מְחַסְיָא, אָמַר: כִּי הֵיכִי דְּלִימְטֵיהּ שִׁיבָּא מִכְּשׁוּרָא. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר כֹּהֵן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ט:ד׳) "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה", אִם דַּיָּן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלוּם, "יַעֲמִיד אָרֶץ", וְאִם דּוֹמֶה לְכֹהֵן, שֶׁמְּחַזֵּר בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, "יֶהֶרְסֶנָּה". דְּבֵי נְשִׂיאָה אוּקְמֵי דַּיְּנָא דְּלָא הֲוָה גָּמִיר. אָמְרוּ לֵיהּ לִיהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמַנֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: קוּם עֲלֵיהּ בְּאָמוֹרָא, קָם גָּחִין עֲלֵיהּ, וְלָא אָמַר לֵיהּ וְלָא מִידִי. פָּתַח וְאָמַר: (חבקוק ב׳:י״ט) "הוֹי אוֹמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם, הוּא יוֹרֶה, הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ", וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִמַּעֲמִידָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ".

‎וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה (משלי כט, ד). מַלְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, בְּמִשְׁפָּט שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, מַעֲמִיד אֶת הָאָרֶץ. וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה. אִם מֵשִׁים אָדָם עַצְמוֹ כַּתְּרוּמָה הַזּוֹ שֶׁמֻּשְׁלֶכֶת בְּזָוִית הַבַּית וְאוֹמֵר מַה לִּי בְּטֹרַח הַצִּבּוּר, מַה לִּי בְּדִינֵיהֶם, מַה לִּי לִשְׁמֹעַ קוֹלָם, שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. הֱוֵי וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.