מדרש על משלי 3:15

וְתַנְיָא, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים י, כ). אֶת, לְרַבּוֹת בְּנֵי תוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין מִדָּה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים (משלי ג, טו), יְקָרָה הִיא מִכֹּהֵן גָּדוֹל הַמְשַׁמֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים.

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. עֲשָׂרָה נִקְרְאוּ יְקָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַנְּבוּאָה, וְהַתְּבוּנָה, וְהַדַּעַת, וְהַסִּכְלוּת, וְהָעשֶׁר, וְהַצַּדִּיקִים, וּמִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים, וְהַחֶסֶד, וְיִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. הַנְּבוּאָה מִנַּיִן (שמואל א ג, א): וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם. הַתְּבוּנָה מִנַּיִן (משלי יז, כז): יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. הַדַּעַת מִנַּיִן (משלי כ, טו): וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. הַסִּכְלוּת מִנַּיִן (קהלת י, א): יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט. הָעשֶׁר מִנַּיִן (משלי יב, כז): וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. צַדִּיקִים מִנַּיִן (תהלים קלט, יז): וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל. מִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים מִנַּיִן (תהלים קטז, טו): יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. הַחֶסֶד מִנַּיִן (תהלים לו, ח): מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי, בַּנֹּהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לַמִּקְרָא, יוֹצֵא מֵהֶן מֵאָה. מֵאָה לַמִּשְׁנָה, יוֹצְאִין מֵהֶן עֲשָׂרָה. עֲשָׂרָה לַתַּלְמוּד, יוֹצֵא מֵהֶן אֶחָד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (קהלת ז, כח): אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה אַבְרָהָם. (קהלת ז, כח): וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ שָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה עַמְרָם. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ יוֹכֶבֶד. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה משֶׁה. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, אֵלּוּ נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר. רַבִּי אוֹמֵר נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר כְּשֵׁרוֹת הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן מִיָּד נָעֲלוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׂרָאֵל בְּיֹקֶר עוֹמְדִין לִי. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אִלּוּ בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה מִשְׁקַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק וַהֲלוֹא בְּדָמִים נְטָלָן מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל עָרוֹב, אֵין לוֹ דָּמִים, הֱוֵי בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי.

דבר אל בני ישראל. על כל מצוה ומצוה מזכיר בני ישראל, שהם יקרים לפני מי שאמר והיה העולם, כענין שנאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיה ל"א י"ט). עשרה נקראו יקרים. א' התורה, שנאמר יקרה היא מפנינים (משלי ג' ט"ו). ב' נבואה, שנאמר ודבר ה' [היה] יקר בימים ההם (ש"א ג א). ג' תבונה, שנאמר יקר רוח [איש] תבונה. (משלי יז כז). ד' דעת, שנאמר וכלי יקר שפתי דעת (שם כ טו). ה' סכלות, שנאמר יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט (קהלת י א). ו' עושר, שנאמר והון אדם יקר חורץ (משלי יב כז), ז' ישראל, שנאמר הבן יקיר וגו' (ירמי' לא יט). ח' חסד שנאמר מה יקר חסדך. ט' מיתתו של צדיקים, שנאמר יקר בעיני ה' וגו' (שם קיו טו). [י' צדיקים, שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קלט יז)] וישראל נאמר בהם יקר, שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (אסתר ח' טז):