מדרש על משלי 4:15

(דף כא) אמר רבא רמז לשניות מן התורה מנין שנא׳ (ויקרא יח כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם האל קשות מכלל דאיכא רכות ומאי נינהו שניות. ומאי משמע דהאי אל לישנא דקשה היא דכתיב (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח. לימא פליגי דר׳ לוי דא״ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה אל קשה ואלה קשה מאל גבי עריות נמי הא כתיב אלה ההוא למעוטי מדות מכרת אלא מאי חומרייהו הני אפשר בתשובה הני לא אפשר בתשובה רב יהודה אמר מהכא (קהלת יב ט) אזן וחקר תקן משלים הרבה. אמר עולא א״ר אלעזר קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. ר׳ אושעיא אמר מהכא (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור. אמר רב אשי משל דר׳ אושעיא למה״ד לאדם משמר פרדס משמרו מבחוץ כולו משתמר מבפנים שלפניו משתמר שלאחריו אינו משתמר והא דרב אשי בדותא היא התם שלפניו מיהו משתמר הכא אי לאו שניות פגע בערוה גופה. רב כהנא אמר מהכא (ויקרא יח ל) ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי א״ל אביי לרב יוסף הא דאורייתא הוא דאורייתא ופרשו רבנן. כל התורה נמי פרשו רבנן אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:

ח אָמַר רָבָא: רֶמֶז לִשְׁנִיּוֹת מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח) "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם". 'הָאֵל', קָשׁוֹת, מִכְּלַל דְּאִיכָּא רַכּוֹת. וּמַאי נִינְהוּ? שְׁנִיּוֹת. וּמַאי מַשְׁמַע, דְּהַאי 'אֵל' לִישְׁנָא דְּקָשֶׁה הוּא? דִּכְתִיב: (יחזקאל יז) "וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח". לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַבִּי לֵוִי? דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יוֹתֵר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בָּהֶן 'אֵל', וְזֶה נֶאֱמַר בָּהֶן 'אֵלֶּה'. 'אֵל' קָשֶׁה, וְ'אֵלֶּה', קָשֶׁה מֵ'אֵל'. גַּבֵּי עֲרָיוֹת נַמִּי הָא כְּתִיב 'אֵלֶּה'! הַהוּא, לְמִעוּטֵי מִדּוֹת מִכָּרֵת. אֶלָּא מַאי חוּמְרַיְהוּ? הַנֵּי, אֶפְשָׁר בִּתְשׁוּבָה, הַנֵּי, לָא אֶפְשָׁר בִּתְשׁוּבָה. רַב יְהוּדָה אָמַר: מֵהָכָא: (קהלת יב) "וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה". וְאָמַר עוּלָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: קֹדֶם שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה, הָיְתָה תּוֹרָה דּוֹמָה לִכְפִיפָהשֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם, עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם. רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מֵהָכָא: (משלי ד) "פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ, שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר". אָמַר רַב אַשִׁי: מָשָׁל דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם מְשַׁמֵּר פַּרְדֵּס, מְשַׁמְּרוֹ מִבַּחוּץ, כֻּלּוֹ מִשְׁתַּמֵּר. מִבִּפְנִים, שֶׁלְּפָנָיו מִשְׁתַּמֵּר, שֶׁלְּאַחֲרָיו אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר. וְהָא דְּרַב אַשִׁי, בְּדוּתָא הִיא, הָתָם, שֶׁלְּפָנָיו מִיהָא מִשְׁתַּמֵּר, הָכָא, אִי לָאו שְׁנִיּוֹת, פָּגַע בְּעֶרְוָה גּוּפָהּ. רַב כַּהֲנָא אָמַר: מֵהָכָא: (ויקרא יח) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי", עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַב יוֹסֵף: הָא, דְּאוֹרַיְתָא הִיא! דְּאוֹרַיְתָא וּפֵרְשׁוּ רַבָּנָן. כָּל הַתּוֹרָה נַמִּי פֵּרְשׁוּ רַבָּנָן? מִדְּרַבָּנָן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.