מדרש על משלי 6:26

(דף ד ע״ב) דרש רב זעירא זמנין אמר לה משמיה דרב אמי וזמנין אמר לה משמיה דר׳ אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ו כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי׳ ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא אמר רב זריקא א״ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תנ״ה הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. א״ר אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר (יחזקאל ד יג) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם מאי (משלי ו כו) ואשת איש נפש יקרה תצוד. א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוה מיבעי׳ ליה ועוד היא תצוד מיבעי׳ ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפי׳ למד תורה דכתיב בה (שם ג טו) יקרה היא מפנינים יקרה היא מכ״ג שנכנס לפני ולפנים אפילו הכי היא צדתו לדינה של גיהנם:

ו דרש רב זעירא זמנין אמר לה משמיה דרב אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ג) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם בעד ככר להם אשה זונה מיבעי' ליה. אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא אמר רב זריקא א"ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תנ"ה הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. א"ר אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר (יחזקאל ד׳:י״ג) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם מאי (משלי ו׳:כ״ו) ואשת איש נפש יקרה תצוד. א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוה מיבעי' ליה ועוד היא תצוד מיבעי' ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפי' למד תורה דכתיב בה (שם ג) יקרה היא מפנינים יקרה היא מכ"ג שנכנס לפני ולפנים אפילו הכי היא צדתו לדינה של גיהנם.

ל״ג) מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב ודורש בתורה והיו פניו דומות לחמה, וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת ביראת שמים, שמימיו לא נשא פניו לאשת חבירו. פעם אחת היה יושב ודורש ועוסק בתורה בבית המדרש, עבר שטן לפניו וראהו ונתקנא בו, אמר אפשר לאדם כזה שלא יחטא. מה עשה השטן, עלה לרקיע ועמד לפני הקב״ה ואמר, רבש״ע, תן לי רשות ואנסנו, אמר לו לך. הלך ומצאו שהיה יושב ועוסק בתורה, מה עשה, נדמה לאשה שלא היתה כמוה מימות נעמה אחות תובל קין שבה טעו מלאכי השרת, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. באתה ועמדה לפניו, כיון שראה אותה חזר לשמאל, ישבה לצד שמאל - הפך פניו לצד ימין, כיון שראה אותה מתהפכת לצדו, אמר מתירא אני שמא יגבר עלי יצר הרע ויחטיאני, מה עשה אותו הצדיק, אמר לתלמידיו היושבים לפניו לכו והביאו אש ומסמרים, הביאו לו, ונתן המסמרים בתוך האש עד שהיו אדומים כאש, ונתנם על עיניו. כיון שראה השטן כך, נזדעזע ונפל על פניו ורעד ועלה למרום לפני הקב״ה ואמר לפניו, רבש״ע! כך וכך היה מעשה. אמר לו הקב״ה וכי לא אמרתי לך שאין אתה יכול לו. באותה שעה קרא הקב״ה לרפאל וא״ל לך ורפא עיניו של ר׳ מתיא בן חרש, בא רפאל ועמד לפניו. אמר לו, הקב״ה שלחני אצלך לרפאות את עיניך. א״ל תניחני, מה שהיה היה (כי ירא שמא יחטא עוד הפעם). חזר לפני הקב״ה ואמר לפניו, רבש״ע, כך וכך אמר לי. אמר לו, לך אמור לו שלא ישלוט בו יצר הרע לעולם. מיד הלך ורפא אותו. (המעשה הובא בילקוט פ׳ ויחי ובסדר הדורות אות מ׳ בשם מדרש אבכיר). מכאן אמרו חכמים, כל מי שאינו נותן עיניו באשה אחרת אין יצר הרע שולט בו, לכך יזהר אדם שלא ישא עיניו באשה אחרת לבד מאשתו, שכל הנוגע בה מביאתו לידי עניות, ועוד שהורגתו, שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד (משלי ו' כ"ו), ואוי לו בעוה״ז ואוי לו בעוה״ב.