מדרש על משלי 8:8

דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (שמואל-ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. וכן תני רבי חייא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר אין ישיבה בעזרה אלא מקום מלכי בית דוד בלבד. וכן הוא אומר וישב דוד. ולא כן אמר רב הונא בשם רבי ישמעאל אין ישיבה למעלה שנאמר (דניאל ז טז) קרבת על חד מן קאמיא. שאין להם קפיצת הרגל. שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה. וכתיב (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. וכתיב (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. למעלה אין ישיבה ודוד יושב. אמר רבי אמי אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה. ומהו וישב שסמך עצמו. ולמי היתה ישיבה הוי אומר לכהן גדול. שנאמר (שמואל-א א ט) ועלי הכהן יושב על הכסא. אם כן מהו וישב לפני ה' שישב עצמו בתפלה. תמן תנינן עמוני ומואבי איסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד. (שמואל-ב ז יח) ויאמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. מה הוא עד הלום. לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך. ואין הלום אלא מלך שנאמר (שמואל-א י כב) הבא עוד הלום איש. (שמואל-ב ז יט) ותקטן עוד זאת בעיניך כאינש דאמר לחבריה זעירא הדא באפך. (שם) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. שהייתי רחוק ונתקרבתי. (שם) וזאת תורת האדם. זאת שכתבת בתורתך (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי. לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהן מותרות מיד. וזאת תורת האדם אברהם יצחק ויעקב אין כתיב כאן. אלא תורת האדם. ומי הוא משובח שבנביאים ומשובח שבמלכים. משובח שבנביאים זה משה. משובח שבמלכים זה דוד. את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד. משה הוציא את ישראל ממצרים. ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות. משה עשה מלחמות בסיחון ועוג. ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה שנאמר (שמואל-א כה כח) כי מלחמות ה' אדוני נלחם. משה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (דברים לג ה) ויהי בישורון מלך. ודוד מלך על ישראל ויהודה. משה קרע להם את הים. ודוד קרע להם את הנהרות שנאמר (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים. משה בנה מזבח. ודוד בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. משה נתן להם חמשה חומשי תורה. וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה ספרים. אשרי האיש. למנצח משכיל. מזמור לאסף. תפלה למשה. יאמרו גאולי. משה בירך את ישראל באשריך. ודוד בירך באשרי. (משלי ח ח) בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות. מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. אמר רבי יודן בר' מנשיא אף כשבא לפתוח בסימני טהרה. (ויקרא יא ד) את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה. (שם ז) ואת החזיר כי לא מעלה גרה אין כתיב כאן אלא כי מפריס פרסה. אמר דוד אף הקב"ה העיד עלי ואמר (שמואל-א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. וכינה שמו לבוראו מה בוראו לא מוציא דבר מגונה מפיו אף דוד כן. היה לו לומר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא לא הלך. כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה טו א) אם יעמוד משה ושמואל. אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה. זה לוי וזה לוי. זה בנה מזבח וזה בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. זה מלך וזה מלך. וכן הוא אומר (דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים. וכן תמצא בירמיה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. כיוצא בדבר דוד ושלמה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. רבי יודן אומר המזמור הזה משובח מכל המזמורים:

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (שה״‎ש א, ג). אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָרִאשׁוֹנִים, רֵיחַ מִצְוֹת נָתַתָּ לָהֶם. לִבְנֵי נֹחַ, שֶׁבַע. עָמַד אַבְרָהָם, נָתַתָּ לוֹ מִילָה. לְיַעֲקֹב, אֵבֶר מִן הַחַי. כְּשֶׁעָמַדְנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, נָתַתָּ לָנוּ מִצְוֹת כְּאָדָם שֶׁמְּעָרֶה מִפִּי חָבִית. שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, מַהוּ תּוּרַק. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא, מְזָרְזִין עַל מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ. וְאֵין לְשׁוֹן תּוּרַק אֶלָּא לְשׁוֹן זַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו (בראשית יד, יד). דָּבָר אַחֵר, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, וְנִמְשְׁלָה לְמַיִם. לְמַיִם, דִּכְתִיב: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א). מָה הַמַּיִם אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא הֵם וְאָדָם מְטַהֵר עַצְמוֹ בָּהֶם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה וְהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם הֵיאַךְ יִטָּהֵר. וּמָה הַמַּיִם אֵין אָדָם נוֹטֵעַ אִילָן וְלֹא בּוֹנֶה בַּיִת אִם אֵין לוֹ מַיִם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה. וּמַה הַמַּיִם חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם. מָה הַמַּיִם כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם אוֹבֵד עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם, כָּךְ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִמְצֹא דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹבֵד מִן הָעוֹלָם. מָה הַמַּיִם נִמְשָׁכִין לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ הַתּוֹרָה מְשׁוּכָה בְּכָל הָעוֹלָם. וּמָה הַמַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִים לֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל זָהָב אֶלָּא בְּשֶׁל חֶרֶס, כָּךְ אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת בְּגַסֵּי הָרוּחַ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוּכָה עָלָיו. וְאָמַר רַבִּי אֶחָא, וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח, יב). מַהוּ מֵאַיִן. מֵאוֹתָן שֶׁעוֹשִׂין עַצְמָן כְּאַיִן. וּמָה הַמַּיִם הַלָּלוּ אֵין אָדָם מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, כָּךְ הִיא הַתּוֹרָה. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁנִּמְשְׁלָה כִּדְבַשׁ, דִּכְתִיב: וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים (תהלים יט, יא), מָה הַדְּבַשׁ אֵינוֹ מְזֹהָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְזֹהֶמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ (משלי ח, ח). וְנִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, מָה הַשֶּׁמֶן מֵבִיא אוֹרָה לְכָל הָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אוֹרָה לָעוֹלָם. וּמָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִכְתָּשׁ וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתַּשׁ הוּא מְשֻׁבָּח, כָּךְ הַתּוֹרָה כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהּ, הוּא מְשֻׁבָּח לִבְעָלֶיהָ. אַתָּה מוֹצֵא כָּל הַמַּשְׁקִין אַתָּה יָכֹל לַזַּיְפָן וְלִתֵּן לְתוֹכָן מַשְׁקִין אֲחֵרִים, אֲבָל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אַתָּה נוֹתְנוֹ בְּכָל מַשְׁקֶה שֶׁיִּרְצֶה וְהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן נְתוּנִים בַּתַּחְתּוֹנָה, הֲרֵי הֵם כְּשֶׁמֶן הַזֶּה שֶׁהִיא נְתוּנָה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי. כעין נפתל ועקש (משלי ח ח):