מדרש על קהלת 10:20

ב הוֹרְדוּס, עַבְדָּא דְּבֵית חַשְׁמוֹנָאִי הֲוָה, נָתַן עֵינָיו בְּאוֹתָהּ תִּינוֹקֶת. יוֹמָא חַד שָׁמַע [הַהוּא גַּבְרָא] בַּת־קָלָא דַּהֲוָה קָאָמְרָה: כָּל עַבְדָּא דְּמָרִיד הַשְׁתָּא, מַצְלַח. קָם, קַטְלִינְהוּ לְכוּלְהוּ מָרְוָתֵיהּ, וְשַׁיְרָהּ לְאוֹתָהּ תִּינוֹקֶת. כַּד חֲזַת הַהִיא [יְנוּקְתָא] דְּקָא בָּעִי לְמִינְסְבָהּ, סְלִיקָא (לה) לְאִיגְרָא, [וְרָמָא קָלָא] וְאָמְרָה: כָּל מַאן דְּיֵתִי וְיֵמַר: מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנָאִי קָאַתִּינָא, עַבְדָּא הוּא! דְּלָא אִשְׁתַּיֵּיר מִינַיְהוּ אֶלָּא הַהִיא יְנוּקְתָּא, וְהַהִיא יְנוּקְתָּא (תיפול ותימות השתא. וְ)נָפְלָה (לה מתה) [מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא]. טָמְנָהּ בְּדוּבְשָׁא שֶׁבַע שָׁנִים. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: בָּא עָלֶיהָ, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: לֹא בָּא עָלֶיהָ. מַאן דְּאָמַר: בָּא עָלֶיהָ, [הָא דְּטַמְנָהּ], לִיתוּבֵי לְיִצְרֵיהּ. לְמַאן דְּאָמַר: לֹא בָּא עָלֶיהָ, (למה ליה למעבד הכי?) [הַאי דְּטַמְנָהּ], כִּי הֵיכִי (דניפוק ליה שם דנסיב בת מלכא) [דְּנֹאמְרוּ, בַּת־מֶלֶךְ נָסַב]. אָמַר: מַאן דָּרִישׁ: (דברים י״ז:ט״ו) "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ"? רַבָּנָן! קָם קַטְלִינְהוּ לְכוּלְהוּ רַבָּנָן, (שייריה) [שַׁבְקֵיהּ] לְבָבָא בֶּן בּוּטָא (למיסב) [לְמִשְׁקַל] עֵצָה מִינֵיהּ. אַהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְּיַאלֵי, וְנַקְרִינְהוּ לְעֵינֵיהּ. יוֹמָא חַד אָתָא וְיָתִיב קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: חָזִי מַר, הַאי עַבְדָּא בִּישָׁא מַאי [קָא] עָבַד, (קם קטלינוה לכולהו רבנן, וקטלינוה לכולהו מרוותיה.) אָמַר לֵיהּ: מַאי אִיעָבִיד לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: נִילְטֵייהּ מַר. אָמַר לֵיהּ: כְּתִיב: (קהלת י׳:כ׳) "גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל". אָמַר לֵיהּ: הַאי לָאו מֶלֶךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ: וְלָא יְהֵא (אלא) עָשִׁיר [בְּעָלְמָא], דִּכְתִיב: (שם) "וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר". אָמַר לֵיהּ: וְלָא יְהֵא אֶלָּא נָשִׂיא, וּכְתִיב: (שמות כ״ב:כ״ז-כ״ח) "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר". אָמַר לֵיהּ: בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ, וְהַאי לָאו עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ. אָמַר לֵיהּ: מִסְתַּפִינָא [מִינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ] (איכא איניש דשמע מילתא ואזיל ומודע ליה אמר ליה השתא מיהא) לֵיכָּא אִינִישׁ גַּבָּן, [דַּאֲנָא וְאַתְּ יָתִיבְנָא], אָמַר לֵיהּ: [כְּתִיב]: (קהלת י׳:כ׳) "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא, אִי הֲוָה יָדַעְנָא (דצניעיתון) [דְּזַהְרֵי רַבָּנָן] כּוּלֵי הַאי, לָא הֲוָה קַטְלִינָא לְכוּ, הַשְׁתָּא, מַאי תַּקַנְתֵּיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא? אָמַר לֵיהּ: (הוא כבה אורו של עולם, ילך ויעסוק באורו של עולם) הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם (רבנן,) דִּכְתִיב: (משלי ו׳:כ״ג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, (בית המקדש) דִּכְתִיב: (ישעיהו ב׳:ב׳) "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". אִיכָּא דְּאַמְרֵי: הָכִי אָמַר לֵיהּ: הוּא סִמֵּא עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם (רבנן,) דִּכְתִיב: (במדבר ט״ו:כ״ד) "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה". יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם (בית המקדש) דִּכְתִיב: (יחזקאל כ״ד:כ״א) "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם". אָמַר לֵיהּ: מִסְתַּפִינָא מִמַּלְכוּתָא. אָמַר לֵיהּ: שְׁדַר שְׁלִיחָא, לֵיזִיל שַׁתָּא, (באורחא) וְלִיעַכֵּב שַׁתָּא, וְלִיהֲדֵר שַׁתָּא. אַדְּהָכִי וְהָכִי סָתַרְתְּ לֵיהּ, וּבָנִית לֵיהּ. עָבַד הָכִי, (כי אתא) שָׁלְחוּ לֵיהּ: אִם לֹא סָתַרְתָּ אַל תִּסְתֹּר. אִם סָתַרְתָּ אַל תִּבְנֶה. אִם סָתַרְתָּ וּבָנִיתָ, עַבְדָּא בִּישָׁא! בָּתַר דְּעַבְדִּין מִתְמַלְּכִין. אִם זַיְנָךָ עֲלָךְ, סִפְרָךְ כָּאן, לָא רַכָּא וְלָא בַּר רַכָּא. הוֹרְדוּס עַבְדָּא, קְלַנְיָא מִתְעָבִיד. וּמְנָא לָן דְּהַאי 'רַכָּא' לִישְׁנָא דְּמַלְכוּתָא הוּא? דִּכְתִיב: (שמואל ב ג׳:ל״ט) "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ". וְאִי בָּעִית אֵימָא, מֵהָכָא: (בראשית מ״א:מ״ג) "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ". אָמְרוּ: מִי שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיַן הוֹרְדוּס, לֹא רָאָה בִּנְיָן נָאֶה [מִיָּמָיו]. בְּמַאי בַּנְיָיהּ? אָמַר רַבָּה: בְּאַבְנֵי שִׁישָׁא וּמַרְמְרָא. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: בְּאַבְנֵי כּוּחְלָא, שִׁישָׁא וּמַרְמְרָא. אַפִּיק שָׂפָה, וּמְעַיֵּיל שָׂפָה, כִּי הֵיכִי דְּלִקַבִּיל סִידָא. סָבַר לְמִישְׁעֵיהּ בְּדַהֲבָא. אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן: שַׁבְקֵיהּ, דְּהָכִי שַׁפִּיר טְפֵי, דְּמֶחֱזִי כִּי אָדְוְתָא דְּיַמָּא.

הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה נתן עיניו באותו תינוקת יומא חד שמע בת קלא דהות קאמרה כל עבדא דמריד השתא מצלח קם קטלינהו לכולהו מרוותיה ושיירה לאותה תינוקת כד חזת ההיא תינוקת דקא בעי למנסבה סליקא לה לאיגרא ורמא קלא ואמרה כל מאן דאתי ואמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא דלא אשתייר מינייהו אלא ההיא ינוקתא וההיא ינוקתא תפול ותימות השתא נפלה לה ומתה טמנה בדובשא שבע שנים א״ד בא עליה וא״ד לא בא עליה מ״ד בא עליה ליתוביה ליצריה למ״ד לא בא עליה למה ליה למעבד הכי כי היכי דניפוק ליה שם דנסיב בת מלכא אמר מאן דריש (דברים יז טו) מקרב אחיך תשים עליך מלך רבנן קם קטלינהו לכולהו רבנן שייריה לבבא בן בוטא למיסב עצה טובה (דף ד) אהדר ליה בלילה דיאלי ונקרינהו לעיניה יומא חד אתא ויתיב קמיה אמר ליה חזי מר האי עבדא בישא מאי עבד קם קטלינהו לכולהו רבנן וקטלינהו לכולהו מרוותיה אמר ליה מאי איעבד ליה אמר ליה נלטייה מר אמר ליה כתיב (קהלת י כ) גם במדעך מלך אל תקלל אמר ליה האי לאו מלך הוא אמר ליה לא יהא אלא עשיר דכתיב (שם) ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר א״ל והכתיב (שמות כב כז) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך אמר ליה מסתפינא איכא אינש דשמע מלתא ואזיל ומודע ליה אמר ליה השתא מיהא ליכא איניש גבן אמר ליה (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר ליה אנא הוא אי הוה ידענא דצניעיתון כולי האי לא הוה קטילנא לכו השתא מאי תקנתיה דההוא גברא אמר ליה הוא כבה אורו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם הוא כבה אורו של עולם רבנן דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם בית המקדש דכתיב (ישעיה ב ב) ונהרו אליו כל הגוים א״ד הכי אמר ליה הוא סימא עינו של עולם רבנן דכתיב (במדבר טו כד) ואם מעיני העדה ילך ויעסוק בעינו של עולם בית המקדש דכתיב (יחזקאל כד כא) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם אמר ליה מסתפינא ממלכותא אמר ליה שדר שליחא ליזיל שתא באורחא וליעכב שתא וליהדר שתא אדהכי והכי סתרת ליה ובנית ליה עבד הכי שלחו ליה אם לא סתרת אל תסתור אם סתרת אל תבנה אם סתרת ובנית עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא ולא בר רכא הורדוס עבדא קלניא מתעבד ומנא לן דהאי רכא לישנא דמלכותא הוא דכתיב (שמואל ב ג לט) ואנכי היום רך ומשוח מלחמה. אבע״א מהכא (בראשית מא מג) ויקראו לפניו אברך. אמרו מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו במאי בנייה אמר רבה באבני שישא ומרמרא א״ד באבני כוחלא שישא ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי הכי דלקבל סידא סבר למישעייה בדהבא אמרי ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמחזי כי אדוותא דימא:

אמר ליה אנטונינוס לרבי בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעבד טבריא קלניא ואי אמינא להו חדא עבדי תרתי לא עבדי אייתי גברא ארכביה אחבריה ויהב ליה יונה לאילעי בידיה וא״ל לתתאה דיימר לעילאי דניפרח יונה מידיה אמר שמע מינה הכי קאמר לי את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלוך תחותי ואימא ליה לאסוירס דתתעביד טבריא קלניא א״ל קא מצערין לי חשובי רומאי אעייליה לגנתא כל יומא הוה עקר חד פוגלא ממישרא קמיה אמר ש״מ הכי קאמר לי קטול חד חד מינייהו ולא תתגרי בהו בכולהו (ע״ב) ולימא ליה מימר בהדיא אמר שמעי חשובי דרומי ומצערי ליה ולימא ליה בצנעא משום דכתיב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול הויא ליה ברתא ושמה גירא וקא עבדה איסורא שדר ליה גרגירא שדר ליה כוסברתא שדר ליה כרתי שדר ליה חמא כל יומא הוה משדר ליה מטרתא דדהבא פריכא וחיטי אפומייהו א״ל אמטי ליה חיטי לרבי א״ל רבי לא צריכנא ראית לי טובא א״ל ליהוי למאן דבתרך דיהבו לבתראי דאתו בתרך דדאתי מינייהו ליפקי עלייהו. הויא ליה ההוא נקירתא דהוה אתי מביתיה לבי רבי וכל יומא הוו אתו תרי עבדי בהדיה חד קטיל אבבא דבי רבי וחד קטיל אבבא דביתיה ואמר ליה בעידנא דאתינא לא נשכח אינש בהדה יומא חד אשכחיה לרבי חנינא בר חמא דהוה יתיב אמר ליה לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גברא קמך אמר ליה לית דין בר איניש א״ל אימא ליה ליזול וליקרי לההוא עבדא דגנאי אבבא דקאים וליתי אזל ר״ח בר חמא אשכחיה דקטיל אמר היכי ליעבד איזיל ואימא ליה דקטיל אין משיבין על הקלקלה אשבקיה ואיזיל השתא מזלזלנא במלכותא בעי רחמי עליה ואחייה ושדריה אמר ידענא דאפילו זוטרי דאית בכו מחיי מיתי נינהו ומיהו בעידנא דאתינא לא נשכח אינש בהדה כל יומא הוה משמש ליה לרבי ומאכיל ליה ומשקי ליה וכי הוה בעי רבי למיסק לפורייה הוה גחין קמיה א״ל סק עלואי לפורייך א״ל לאו אורח ארעא לזלזולי במלכותא כולי האי אמר מי ישימני מצע תחתיך לעוה״ב. א״ל אית לי לעלמא דאתי א״ל אין א״ל והכתיב (עובדיה א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו. והכתיב (יחזקאל לב כט) שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה א״ל מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסוירוס וחביריו כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעא בר שלום: