Quotation_auto על קהלת 10:20

ותקח האשה בית פרעה ואותה לילה היה י"ט של פסח והביא הקב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים להודיע שכך הוא עתיד להכות את ארצו שנאמר עוד נגע אחד אביא על פרעה. פרעה מאהבתו אותה כתב לה שטר כתובתה מכל ממונו בין כסף בין זהב בין עבדים בין שפחות וקרקעות וכתב לה את ארץ גשן לפיכך ישבו ישראל בארץ גשן וכתב לה את בתו הגר מפלגשיו לשפחה ואף אבימלך לקחה וירד מיכאל המלאך ושלף חרבו עליו להרגו. הנס הששי באו עליו כל המלכים להרגו ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו. ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה ובא מיכאל והגיד לאברהם שנאמר ויבוא הפליט הדא הוא דכתיב ובעל כנפים יגיד דבר ולמה נקרא שמו פליט אלא בשעה שהפיל הקב"ה לסמאל מקדושתו מן השמים אחז בכנפו של מיכאל להפילו עמו ופלטו הקב"ה מידו לפיכך נקרא שמו פליט. ועליו אמר יחזקאל בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר השכים אברהם ולקח ג' תלמידיו ענר אשכול וממרא ואת אליעזר ורדף אחריהם עד דן ושם נתעכב מפני עבודה זרה שנאמר ואת האחד בדן ושם הניח שלשה תלמידיו ולקח את עבדו אליעזר שמנין אותיות שמו י"ח וג' מאות ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק. ויחלק עליהם לילה הוא הלילה שיצאו ישראל ממצרים. וישב את כל הרכוש עמד אברהם והיה מתפלל רבון העולמים לא בכח ידי עשיתי אלא בכח ימינך שאתה מגן לי בעולם הזה ובעולם הבא וענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם:

אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה, הוו קא מנצו איהו ורב ביבי, מר אמר אנא (קאימנא במילי) [עבידנא שררותא] דמתא, אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו תנינא שום תשים עליך כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך, אמר ליה רב אדא בר אהבה ואפילו אמו מישראל, אמר ליה אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה, הילכך רב ביבי דגברא רבה הוא ליעיין במילי דשמיא ומר ליעיין במילי דמתא. אמר אביי הילכך האי מאן דמשרי צורבא מרבנן באושפיזיכניה לישרי כרב אדא בר אהבה דידע למהפך ליה בזכותיה. תנו רבנן מעבירין את המת לפני הכלה, וזה וזה לפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים, [שבחוהו] מכלל דשפיר עבד והאמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ששנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, התם פרשת דרכים הואי. רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב, איני והאמר רב אשי אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו וכו', מצוה שאני. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים, שבחוהו מכלל דשפיר עבד והאמר ר"א וכו', מצוה שאני, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך וגו' זלגו עיניו דמעות, א"ל אל תתירא אחינו אתה. תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כליה שחנפו לו לאגריפס הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה וכו' יומא חד שמעיה לבת קלא דהות אמרה כל עבדא דמריד האידנא מצח, קם מרד אזל קטלינהו לכל מרותיה וכו' אמר מאן דריש מקרב אחיך תשים עליך מלך רבנן קם קטלינהו ושבקיה לבבא בן בוטא למיסב עצה מניה אהדר ליה כלילא דיילי ונקרינהו לעיניה, [יומא חד] אזל ויתיב קמיה א"ל חזי מר האי עבדא בישא דקטל רבוותיה, א"ל ומאי אעביד ליה, אמר ליה ללטייה מר, אמר ליה כתיב גם במדעך מלך אל תקלל, [א"ל] האי מלך הוא האי הדיוט הוא, א"ל ולא יהא אלא עשיר וכתיב ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר (אמר ליה) [ולא יהא אלא נשיא] וכתיב ונשיא בעמך לא תאור, [אמר ליה] בעושה מעשה עמך, א"ל מסתפינא ממלכותא, א"ל אנא ואת השתא מיהת יתבינן, אמר ליה כתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וגו', אמר ליה אי הוה ידענא דצניעתו כולי האי לא הוה קטילנא להו, השתא מאי תקנתיה דההוא גברא, אמר ליה הוא כבה נרו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם זה בית המקדש שנאמר והלכו גוים לאורך, איכא דאמרי הכי אמר ליה אותו האיש סימא עינו של עולם רבנן דכתיב והיה אם מעיני העדה ילך ויעסוק בעינו של עולם בית המקדש דכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם, א"ל מסתפינא ממלכותא, אמר ליה שדר שליחא דאזל שתא ומתאחר שתא עד דהדר ואתי הוי שתא, אדהכי והכי סתרת ובניית, עבד הכי שלחו ליה אי לא סתרת לא תסתור ואי סתרת לא תיבני ואי סתרת ובנית עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא ולא בר רכא את הורדוס עבדא קלניא מעביד, מנלן דהאי רכא לישנא דמלכותא הוא דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך. ואי בעית אימא מהכא ויקראו לפניו אברך. במאי בנייה, באבני שישא ומרמרא, איכא דאמרי באבני כוחלא שישא ומרמרא, אפיק שפא ועייל שפא כי היכי דליקבל סידא, סבר למשעייה בדהבא, אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיחזי כי אידוותא דימא: