מדרש על קהלת 3:15

שור או כשב או עז כך פתח ר' תנחומא זו היא שנאמרה בקבלה על ידי שלמה מה שהיה כבר הוא [וגו'] והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג' ט"ו), מה שהיה כבר הוא כשברא הקב"ה את האדם ברא אותו (שהוא) [שיהא] חי וקיים כמלאכי השרת ויאמר ה' [אלהים] הן האדם היה כאחד [ממנו] (בראשית ג' כ"ב) כשם שמלאכי השרת אינם מתים אף [הוא] לא יטעום טעם מיתה, אבל ר' יהודה בר' סימן דרש דעת קשה היא הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שהוא חי וקיים לעולמים, וסבר הקב"ה להשליטו בעולמו ולעשותו מלך על כל בריותיו, אמר הקב"ה אני מלך בעליונים ואדם מלך בתחתונים, מה עשה הקב"ה הכניסו לגן עדן ועשאו מלך שם שנאמר ויטע ה' אלהים וגו' [וישם שם את האדם] (בראשית ב' ח') ויבא שם את האדם אין כתיב כאן אלא וישם, מהו וישם כשם שאתה אומר שום תשים עליך מלך (דברים י"ז ט"ו) וכן וישם כסא לאם המלך (מלכים א' ב' י"ט), כיון שלא עמד בציוויו מיד נגזר עליו מיתה, ובאי עולם תומהים לומר אפשר אלו לא חטא שהיה קיים לעולמים, אפשר שאין אדם מת, עלילות הביא הקב"ה, והקב"ה אמר וכי אליהו ששמר ציווי אינו חי לעולם, מה שהיה כבר הוא, מהו ואשר להיות כבר היה אמר הקב"ה אמרתי שאני מחיה המתים לע"ל ובאי עולם תומהים לומר אפשר לו שיחיה, אמר (לו) [להם] הקב"ה מה אתם תומהים שאני עתיד להחיות המתים, לא כבר החייתי מתים בעוה"ז ע"י אליהו וע"י אלישע ולא ע"י יחזקאל ואשר להיות כבר היה בעוה"ז, וא"כ הואיל שאין הכותים מודים בתחיית המתים (ולא) [לא] יעמיד אותם הקב"ה לעתיד לבא וכן לאומות אלא יעמיד הצדיקים ויניח את הרשעים, אלא אמר הקב"ה (לישראל) [ישראל] מודים בתחיית המתים והאומות לא דיים שלא יהו מודים אלא עוד רודפים אחר ישראל, אמר הקב"ה לפיכך אני מעמיד לאומות העולם ולישראל כדי לתבוע דינם של נרדפים והאלהים יבקש את נרדף, (לא) [אבל] שיטת ר' נחמיה (ור' יהודה) מה שהיה כבר הוא בשעה שברא הקב"ה את עולמו היה העולם מלא מים במים, מה עשה הקב"ה, התחיל גוזר עליהם שיפנו מן העולם ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א' ט'), כיון שנגזר עליהם היו רוצים לעשות גזירת קונם, ולהיכן הלכו להם, לאוקיינוס, והאיך עשו, ר' לוי ורבותינו, ר' לוי אמר קולו של הקב"ה היה מטרטר להם קול ה' על המים (תהלים כ"ט ג'), ורבותינו אמרו הם היו מלחשים אלו לאלו ואומרים להיכן גזר עלינו קונינו שנלך, (אמרו לו) [אמר להם לאוקיינוס], נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים (תהלים צ"ג ג') מהו דכים דרך ים, בא וראה נסים [שנעשו כאן], כיון שנגזר עליהם שילכו לאוקיינוס היו עולים הרים ויורדים בקעות [שנאמר] יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום [זה יסרת להם] (תהלים ק"ד ח'), והאיך עשה להם הקב"ה כל העולם היה מים במים ובנוהג שבעולם אדם יהא לפניו שתי קערות מלאות יכול הוא לפנות אחת לתוך אחת, לאו, בא וראה נסיו ופלאיו של הקב"ה העולם היה מים במים אעפי"כ פינה לתוך מלא, למה הדבר דומה לנודות נפוחות ונתונות לתוך הבית (ועשה) [ועשאו] מלאות כל הבית, מה עשה בעה"ב, נטל את הנודות והוציא את הרוח מתוכם וריקם, מיד ניתנו בזויות, כך הקב"ה היו (ימי) [מימי] בראשית מלאים את כל העולם, מה עשה הקב"ה כבש עליהם כביכול [והקוום] לאוקיינוס, כשעמד דורו של אנוש והכעיסו אותו בצלמים אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד' כ"ו), אמר הקב"ה יבואו אותם המים שגזרתי עליהם וקיימו את גזירתי ויפרעו מן הדור שביטל גזירתי הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה' ח' וט' ו'), באותה השעה באו המים והגיעו עד עכו עד יפו, כך עמדו דור הפלגה והכעיסו אותו ופרע מהן הקב"ה במים ויפץ ה' אותם משם (בראשית י"א ח') ויפץ אותם שהפיצם במים אלא שכתב ב' פעמים הקורא למי הים וישפכם אחת דורו של אנוש ואחת דורו של הפלגה, והבריות תומהים לומר אפשר לדבר הזה שבאו המים מן האוקיינוס והגיעו עד עכו עד יפו, והקב"ה משיבן (אוי) [אי] שוטים על דור המגדל אתם תומהין הרי לא כבר היה על דורו של אנוש. מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה אמר הקב"ה עתיד אני ליבש את הים הגדול לפני גליות, מניין, שכן כתיב והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו אל הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים (ישעיה י"א ט"ו) [ועתיד] לעשותו שבילים לפניהם, מניין, שכן כתיב והיתה מסלה לשאר עמו וגו' (ישעיהו י"א ט"ז), והבריות תומהים לומר אפשר לדבר הזה, והקב"ה משיבם ולא כבר עשיתי כן בעוה"ז כשיצאו ישראל ממצרים, ואשר להיות כבר היה לא גזרתי את הים ועשיתי אותו שבילים לפניהם לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו י"ג) ושקעתי את רודפיהם בתוכו. והאלהים יבקש את נרדף לעולם הקב"ה אוהב (אני) את הנרדפים ושונא (אני) את הרודפים, ישמעאל רודף את יצחק אחיו ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' (בראשית כ"א ט') שהיה זורק עליו חצים כמתלהלה היורה זקים חצים ומות [וגו'] ואמר הלא מצחק אני (משלי כ"ו י"ח וי"ט) לפיכך הקב"ה אוהב את יצחק, קח נא את בנך (בראשית כ"ב ב') א"ל אברהם אבינו רבש"ע יש לי שני בנים נתתה לי יצחק וישמעאל, א"ל את יחידך (בראשית כ"ב) א"ל רבש"ע שניהם יחידים יצחק יחיד לשרה וישמעאל יחיד להגר, א"ל אשר אהבת (בראשית כ"ב) א"ל וכי יש תחומים במעים לשניהם אני אוהב, א"ל את יצחק (בראשית כ"ב) ליצחק אני אוהב שהוא נרדף, כך עשו רודף אחר יעקב על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א' י"א) אמר הקב"ה אוהב אני לנרדף ושונא לרודף ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג') אבל יעקב ואוהב את יעקב (מלאכי א' ב'), למה, והאלהים יבקש את נרדף דוד נרדף ושאול רודף אמר הקב"ה אוהב אני לנרדף ושונא אני לרודף קרע ה' את הממלכה ונתנה לרעך (שמואל א' ט"ו כ"ח) לדוד והאלהים יבקש את נרדף, [הרי] בבני אדם שהקב"ה אוהב את הנרדפים מניין אף בעוף ובבהמה, את מוצא בשעה שהקב"ה אמר למשה על הקרבנות היה משה סבור (שהקב"ה אמר למשה על הקרבנות) שיקריב טווסים או פסיונים או אווזים, ולא אמר לו כך אלא ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה (ויקרא א' י"ד) (וכל אחר הצפור) [ולא צפור אחר] אמר הקב"ה הואיל שהם נרדפים מהם (למבקש) [מבקש] אני קרבן והאלהים יבקש את נרדף שור או כשב או עז.

שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה (קהלת ג, טו). רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, שֶׁאִם לֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה חַי וְקַיָּם עַד עַכְשָׁו, אֱמֹר לוֹ אַתָּה, כְּבָר אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלֹּא חָטָא, אֵינוֹ חַי וְקַיָּם עַד עַכְשָׁו. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, אֱמֹר לוֹ: לֹא כְּבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל יְדֵי אֱלִישָׁע וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, אֱמֹר לוֹ: הֲרֵי אוֹקְיָנוֹס כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, אֱמֹר לוֹ: כְּבָר עָשָׂה כֵן בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם (שמות יד, כט). וְרַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, כָּל מַה שֶּׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, כְּבָר הִקְדִּים וְעָשָׂה מִקְצָת עַל יְדֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים, כְּבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל יְדֵי אֱלִישָׁע וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל. עָתִיד לַעֲשׂוֹת הַיָּם יַבָּשָׁה, וּכְבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה (שם). עָתִיד לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְּרוֹת, וּכְבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר (מ״ב ו, יז). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִפְקֹד עֲקָרוֹת, כְּבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אַבְרָהָם וְשָׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמַר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (בראשית כא, א). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ (ישעיה מט, כג), וּכְבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה לְדָנִיֵּאל בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי (דניאל ב, מו). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קהלת ג, טו). רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבֹּעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָפִין מִיַּד רוֹדְפֵיהֶן. צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף. רָשָׁע רוֹדֵף רָשָׁע, וְרָשָׁע רוֹדֵף צַדִּיק, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע, מִכָּל מָקוֹם, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי הֶבֶל הָיָה נִרְדָּף מִפְּנֵי קַיִן, וְלָכֵן, וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה (בראשית ד, ד-ה). נֹחַ נִרְדַּף מִפְּנֵי דּוֹרוֹ, וּכְתִיב: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (שם ו, ח). אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרֹד, וּכְתִיב: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִים (נחמיה ט, ז). יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים, וּכְתִיב: וַיֹּאמֶר רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ (בראשית כו, כח). יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו, וּכְתִיב: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ (תהלים קלה, ד). יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְּנֵי אֶחָיו, וּכְתִיב: וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי (בראשית לט, ב). מֹשֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וּכְתִיב: לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית (תהלים קו, כג). יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִים מִפְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּכְתִיב: וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה (דברים יד, ב). רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן בְּשֵׁם רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, אַף כָּאן, שׁוֹר נִרְדָּף מִפְּנֵי אֲרִי, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, עֵז מִפְּנֵי הַנָּמֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא תָּבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן אֶלָּא מִן הַנִּרְדָפִין, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.

[ד] מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה (קהלת ג:טו). ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה אמ' אם יאמר לך אדם שאילו לא חטא אדם הראשון שהוא חי וקיים עד עכשיו, אמור לו, כבר הוא (קהלת שם), אליהו זכור לטוב שלא חטא אינו חי וקיים עד עכשיו. ואשר להיות כבר היה (שם), אם יאמ' לך אדם שהקב"ה עתיד להחיות את המתים, אמור לו, כבר היה (שם), לא כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. ור' נחמיה אמ' אם יאמר לך אדם שהיה העולם כולו מים במים אמור לו, כבר הוא (שם), אוקיינוס אין כולו מים במים. ואשר להיות כבר היה (שם), אם יאמ' לך אדם שהק' עתיד לעשות את הים יבשה, אמור לו, כבר היה (שם), לא כבר עשה כן על ידי משה, ובני ישר' הלכו ביבשה בתוך הים (שמות יד:כט). ר' אחא בשם ר' שמע' בר חילפ' כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבא כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעולם הזה. הקב"ה א' שאני עתיד להחיות את המתים, כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. א' הקב"ה שאני עתיד לעשות את הים יבשה, לא כבר עשה כן על ידי משה, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שמות יד:כט). א' הקב"ה שאני עתיד לפקוח עיני עיורים (ישעיה לה:ה), לא כבר עשה כן, ויפקח אלהים את עיני הנער (מלכים ב' ו:יז). א' הקב"ה שאני עתיד לפקוד עקרות, לא כבר עשה כן, וי"י פקד את שרה (בראשית כא:א). א' הקב"ה והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט:כג), לא כבר עשה כן, נבוכד נצר לא מלך היה ולמי נשתחוה, לדניאל, הד"ה באדין מלכא נבוכד נצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד (דניאל ב:מו). והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג:טו). רב חונה בשם רב יוסף עתיד הקב"ה לתבוע דמן של נרדפים מיד רודפיהם. צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף רשע, והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. אפי' את חוזר ואו' צדיק רודף אחר רשע, מכל מקום והאלהים יבקש את נרדף. תדע לך שהוא כן, שהרי הבל נרדף מפני קין, והאלהים יבקש את נרדף, וישע י"י אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד:ד). נח נרדף מפני דורו, והאלהים יבקש את נרדף, ונח מצא חן בעיני י"י (שם ו:ח). אברהם נרדף מפני נמרוד, והאלהים יבקש את נרדף, אתה הוא י"י האלהים אשר בחרת באברם וג' (נחמיה ט:ז). יצחק נרדף מפני פלשתים, והאלהים יבק' את נרד', ויאמרו ראה ראינו כי היה י"י עמך וג' (בראשית כו:כח). יעקב נרדף מפני עשו, והאלהים יבקש את נרדף, כי יעקב בחר לו יה (תהלים קלה:ד). יוסף נרדף מפני אחיו, והאלהים יבקש את נרדף, ויהי י"י את יוסף ויהי איש מצליח (בראשית לט:ב). משה נרדף מפני פרעה, והאלהים יבקש את נרדף, ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וג' (תהלים קו:כג). ישר' נרדפים מפני אומות העולם, והאלהים יבקש את נרדף, ובך בחר י"י אלהיך להיות לו לעם סגולה וג' (דברים יד:ב). ר' יודה בר' סימון בשם ר' יוסה בר נהורי אף כאן שור נרדף מפני הארי, כשב מפני זאב, עז מפני נמר, א' הקב"ה לא תביאו קרבן לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים, שור או כשב או עז כי יולד וגו' (ויקרא כב:כז).