מדרש על קהלת 3:7

פס'. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש. כיון שראה משה את אהרן עומד ותוהה אמר לו אוי לי שכך היא עבירה בידי וביד בני וכך הגיעתני נכנס משה אצלו והיה מפייסו בדברים. אמר לו אהרן אחי זה מסיני נאמר לי עתיד הקב"ה לקדש את הבית הזה ובאדם גדול אני מקדשו והייתי אומר בי או בך הבית הזה מתקדש ועכשיו נמצאו שני בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית הזה נתקדש. כיון ששמע אהרן כך צדק עליו את הדין שנא' וידום אהרן. וכן הוא אומר (שמות כ״ט:מ״ג) ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. כיון שידע אהרן שמתו בניו על קידוש שמו של הקב"ה מיד שתק. כמה גדולה שתיקה שהרי אהרן קבל שכר עליה וכן דוד אומר (תהלים לז) דום לה' והתחולל לו. שלמה אומר (קהלת ג׳:ז׳) עת לחשות ועת לדבר:

עת לקרוע. שנ' כי קרע י"י את הממלכה מעל בית דוד. עת לתפור שנ' והיו לאחדים בידיך. ואומ' ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו. ועת לחשות כענין שנ' נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית ועת לדבר שנ' האמנתי כי אדבר.

כו תַּנְיָא: (שמות י״ט:כ״ב) "וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: זוֹ פְּרִישׁוּת בְּכוֹרוֹת. רַבִּי אוֹמֵר: זוֹ פְּרִישׁוּת נָדָב וַאֲבִיהוּא. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: זוֹ פְּרִישׁוּת נָדָב וַאֲבִיהוּא, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (ויקרא י׳:ג׳) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר, בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: זוֹ פְּרִישׁוּת בְּכוֹרוֹת, (פרישות נדב ואביהוא) הֵיכָא רְמִיזָא? דִּכְתִיב: (שמות כ״ט:מ״ג) "וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדִי", אַל תִּקְרִיי 'בִּכְבוֹדִי', אֶלָּא 'בִּמְכֻבָּדִי'. דָּבָר זֶה (רמזו) [אָמַר] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְלֹא יָדַע עַד שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן. (כשמתו) [כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ] בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר לוֹ: אַהֲרֹן אָחִי, לֹא מֵתוּ בָּנֶיךָ, אֶלָּא לְקַדֵּשׁ כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם. וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יְדוּעֵי מָקוֹם הֵם, שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר, (על שתיקתו) שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י׳:ג׳) "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: (תהילים ל״ז:ז׳) "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ". אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַפִּיל לְךָ חֲלָלִים [חֲלָלִים], דּוֹם! וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה: (קהלת ג׳:ז׳) "עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר". פְּעָמִים שֶׁאָדָם שׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ, וּפְעָמִים שֶׁאָדָם מְדַבֵּר וּמְקַבֵּל שָׂכָר עַל דִּבּוּרוֹ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי [חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי] יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (תהילים ס״ח:ל״ו) "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ", אַל תִּקְרִי 'מִמִּקְדָּשֶׁיךָ' אֶלָּא 'מִמְּקֻדָּשֶׁיךָ', בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בִּמְקֻדָּשָׁיו, מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה (ומתקלס) [וּמִתְהַלֵּל].