מדרש על קהלת 4:9

ד"א למה בבי"ת, כנגד זכר ונקבה, דכתיב לא תוהו בראה וגו' (ישעיה מה יח), ואמר החכם טובים השנים מן האחד (קהלת ד ט):

ויחר אף ד' במשה. אמר ר' (אליעזר) [אלעזר] בן ערך לא דבר הקב"ה עם משה אלא בדרך ארץ שלא יהיו בזויי העולם אומרים מפני שהוא אלוה ובעל עולם עשה דבריו שלא כדין לכן היה הקב"ה (מכביש) [מכתיש] את משה כל ששת ימים דכת' גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח: משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו עבד והיה אוהבו אהבה גמורה בקש המלך לעשותו אפוטרופוס לפרנס בני ביתו של מלך מה עשה המלך תפש עבדו בידו והכניסו לבית גנזיו הראהו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל שיש לו בבית גנזיו הוציאו לשדה הראהו גנות ופרדסים וכל שיש לו בשדה פשט העבד את ידו ואמר איני יכול להיעשות אפוטרופוס לפרנס בני ביתו של מלך כעס עליו המלך אמר לו אם אי אתה יכול להיעשות אפוטרופוס למה הטרחתני כל אותו טורח נשבע לו שלא יכנס לפתח פלטין שלו. כך היה המקום (מכביש) [מכחיש] את משה כל ששת הימים בשליחותו למצרים ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח א"ל הקב"ה משה אתה אומר לי שלח נא ביד תשלח יהושע תלמידך (ורך) (גידולי ידך) ורבוייך הוא יכניס את ישראל לארץ אתה אי אתה נכנס עמהן לארץ שנא' (במדבר כ' י"ב) לכן לא תביאו את הקהל הזה: משיב משה ואומר לפני הקב"ה רבש"ע אתה אומר לי רד למצרים והוצא את ב"י ממצרים בודאי אני שליח שתי שליחות באדם אחד בפעם אחת רבוני אין שליחות זו יפה אלא בשני בני אדם כאחד שנ' (קהלת ד' ט') טובים השנים מן האחד ואומד (דברים י"ט ט"ו) על פי שנים עדים יקום דבר. משיב הקב"ה ואומר לו למשה משה יודיע אני בך על מי אתה עומד ומבקש רחמים שתלך אתה והוא בשליחותי למצרים כבר שרת עליו רוח הקדש והוא יוצא ומשמר לך בשבילי מצרים וכעת שרואה אותך הוא שמש כענין שנ' (שמות ג' י"ד) והנה גם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו: משיב הקב"ה ואומר לו למשה בתחילה כשנגליתי עליך בסנה היית מסתיר פניך ממני כענין שנאמר ויסתר משה פניו עכשיו אימתי ניתן לך פתחון פה לדבר בפני כעבד בשר ודם שיש לו רשות לדבר בפני רבו: משה דברן את אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח [אני הוא שקראתי עולם ממזרח שמש עד מבואו] מן הדין ההוא אתה ראוי לשטיפה מיד אבל מה אעשה בעל הרחמים אני [לכך נאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'] וחכמים אומרין אומר לו הקב"ה למשה משה זכות עמרם אביך עמדה לך שעשה דבר גדול בישראל שבשהכבידו מצרים עבודה קשה על ישראל והיו מטבעין אותן ביאר אמרו אנו נושאין נשים ומולידין בנים ומצרים מטבעין אותן ביאר למה אנו מיגעין את עצמנו לחנם עמד עמרם ועשה דבר גדול בישראל והסכימה דעתו לדעת המקום גירש את אשתו כשהיא מעוברת שלשה חדשים, בסוף שלשה חדשים חזר ועשה בה קדושין שנאמר (שמות ב' א') וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי והיו מלאכי השרת מקלסין לפניה כחתנים וככלות שנאמר (תהלים קי"ג ט') אם הבנים שמחה. ומצרים מנו לה תשעה חדשים והיא ילדה בתוך ששה חדשים. וכי למה הוצרך הדבר אם לקח עמרם אשת אם לא לקח אלא להודיע לכל באי העולם זכותו של עמרם הצדיק: משיב משה ואומר לפני הקב"ה רבש"ע אני נביא בן נביא מספק ספיקות נכנסתי לדבריך פרעה רשע בן רשע ומצרים מרודים בני מרודים האיך יכנסו לדברי. א"ל אתה דבר בלשון קודש כמלאך ואהרן אחיך ידבר בלשון (עברי) [מצרי] שנא' (שמות ד' א') ראה נתתי אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך: משיב משה ואומר לפני הקב"ה רבש"ע אתה אומר לי רד למצרים והוציא ששים רבוא מתחת סבלות מצרים מתירא אני מפני בני אדם שברחתי מפניהם. א"ל אל תירא משה כבר מתו שנא' (שם ד' י"ט) כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך: משיב הקב"ה ואומר לו למשה משה אתה אומר לי מתירא אני מפני בני אדם שברחתי מפניהם בני אדם ששגר עליך פרעה לתפשך מי עשאן אלמים מי עשאן חרשים מי עשאן סומים הלא אני ד': ר' אלעזר בן יהודא איש ברתותא אומר משיב משה ואומר לפני הקב״ה רבש"ע אתה אומר לי רד למצרים והוציא ששים רבוא מתחת סבלון מצרים אלו על מאה בני אדם או על מאתים בני אדם אתה אומר לי עדיין הדבר קשה לי אלא שאתה אומר לי הוציא ששים רבוא מתחת סבלון פרעה ממצרים. ואלו התרית בהן שנה או שתים לפני דיבר [היו הדברים] כבר עשויין אלא שנשתעבדו בהן מאתים ועשר שנים יאמר לי פרעה מי שעבדו עבד עשר שנים ולא מיחה בו כל בריה יבוא אחר ויוציאו מתחת ידו או מי שעבד את הכרם עשר שנים ולא מיחה בו כל בריה יבוא אחר ויוציאו מתחת ידו רבש״ע כבדים ומכובדים דברים הללו שאתה אומר לי כי כבד פה וכבד לשון אנכי.

בא לחתוך הדין, היו פותחין האריות פיהם נגדו ומאירות באבוקי אש ופותחין את פיהם וחורקין בשיניהם, והיו נושאין כפיהם נגד המלך באולם השער, והיה המלך מתיירא לחתוך את הדין שמא לא פסק כהוגן, והיה מסתכל נגד גד החוזה ונתן הנביא, והיו פוסקים הדין בנבואה והמלך היה מסכים עמהם בחכמה, ומשמיעים לשבעים זקנים, והזקנים לנשיאי ישראל, ונשיאי ישראל לשלוחי בית דין, והיו מוליכין את האדם אם לחיים אם למות. וכל כך למה, שהשנים טובים מן האחד, ועליהם אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד' ט'): טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, וכתיב (קהלת ד' י"ב) וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד, האחד - זה שלמה המלך, השנים - אלו נתן וגד, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ - אלו שלשתן. שאלו את ר' יוחנן, מפני מה האריות והחיות צועקים לפניו? אמר להם, באותם הימים היו ארבע מיתות ב״ד כדי שלא ימות אדם בחנם. פסק המלך את הדין והיו האריות לוחכים כפות רגלי המלך ורוח הקדש מצפצפת ואומרת: המלך שלמה ברוך! והעומדים עונים כאחד ואומרים: תכון מלכות בית דוד! ושנים עשר בקר, אלו שנים עשר נציבים שהיו מכלכלים את המלך ואת ביתו כל אחד מהם חודש אחד, שנאמר ולשלמה שנים עשר נציבים, וכל אחד מהם היו לו שמונה עשר אלפים שרים, ולכל שר ושר אלף שרי אלפים, ולאלפים שרי מאות, ולמאות שרי חמשים, ולחמשים שרי עשרות, והיו מכלכלים המלך וביתו מכל דבר, ולא היו מעדרים דבר כל אחד ואחד בחדשו, ומאכל שלחנו ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים משומנים שהיו מאכילים אותם עיסה בלולה בשמן ומשקים אותם חלב, ועשרים בקר אבוסים בעשב עם שעורים, מאה כבשים, שמנים ומאה צבי, ושלשים איל, ועשרים יחמורים, גדיים ועופות ודגים וכל מיני מעדנים עד אין מספר, שנאמר וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים (מ"א ה' ב' ג'). מה הוא וברבורים אבוסים? ר' אלעזר אומר אפילו פסיונים היו מגדלין אותם, ר׳ יוחנן אומר עופות המפוטמות.