מדרש על קהלת 6:10

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: דַּע שֶׁזּוּ הַלַּיְלָה נוֹצָר אָדָם מִזֶּרַע פְּלוֹנִי, דַּע לְךָ וְהִשָּׁמֵר בְּזוֹ הַטִּפָּה וְטֹל אוֹתָהּ בְּכַפְּךָ וּזְרֵה אוֹתָהּ בַּגֹּרֶן לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים. וְהוּא עוֹשֶׂה לוֹ כֵן. מִיָּד נוֹטֵל בְּיָדוֹ וּמְבִיאָהּ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְאוֹמֵר לְפָנָיו, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, וְטִפָּה זוֹ מַה תְּהֵא נִגְזָר עָלֶיהָ. מִיָּד הַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הַטִּפָּה מַה יְּהֵא בְסוֹפָהּ, אִם זָכָר אִם נְקֵבָה, אִם חַלָּשׁ אוֹ גִבּוֹר, אִם עָנִי אִם עָשִׁיר, אִם קָצָר אוֹ אָרוֹךְ, אִם מְכֹעָר אוֹ נָאֶה, אִם עָבֶה אוֹ דַק, אִם בָּזוּי אוֹ גַס. וְכֵן גּוֹזֵר עַל כָּל קוֹרוֹתָיו. אֲבָל אִם צַדִּיק אִם רָשָׁע, לֹא, אֶלָא הַדָּבָר הַהוּא נוֹתְנוֹ בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע (דברים ל, טו).

מִיָּד רוֹמֵז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת וְאוֹמֵר לוֹ: הָבֵא לִי רוּחַ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בְגַן עֵדֶן שֶׁשְּׁמוֹ פְּלוֹנִי וְתָאֳרוֹ כָּךְ וְכָךְ. לְפִי שֶׁכָל הָרוּחוֹת שֶׁעֲתִידִין לְהִבָּרְאוֹת, כֻּלָּן הֵן נִבְרָאוֹת מִיּוֹם שֶׁבָרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הָעוֹלָם, הֵם מְזֻמָּנִין בִּבְנֵי אָדָם, דִּכְתִיב: מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ (קהלת ו, י). מִיָּד הוֹלֵךְ הַמַּלְאָךְ וּמֵבִיא אֶת הָרוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְשֶׁהָרוּחַ בָּאָה, מִיָּד כּוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרוּחַ, הִכָנְסִי בְּטִפָּה זוֹ שֶׁבְּיַד פְּלוֹנִי. פָּתַח הָרוּחַ פִּיו וְאוֹמֵר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּי לִי הָעוֹלָם שֶׁהָיִיתִי דָר מִיּוֹם שֶׁבְּרָאתָנִי. לָמָּה רְצוֹנְךָ לְהַכְנִיסֵנִי בְּטִפָּה זוֹ סְרוּחָה, שֶׁאֲנִי קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה, וַאֲנִי גְזוּרָה מִגִּזְרַת כְּבוֹדֶךָ. מִיָּד אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּשָׁמָה, עוֹלָם שֶׁאֲנִי מַכְנִיסֵךְ בּוֹ, יָפֶה יְהֵא לָךְ מִמַּה שֶּׁהָיִית דָּרָה בּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיְּצַרְתִּיךְ לֹא יְצַרְתִּיךְ אֶלָּא לְטִפָּה זוֹ. מִיָּד מַכְנִיסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁם בְּעַל כָּרְחוֹ. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַמַּלְאָךְ וּמַכְנִיס הָרוּחַ לְתוֹךְ מְעֵי אִמּוֹ. וּמְזַמְּנִין לוֹ שְׁנֵי מַלְאָכִים וְשׁוֹמְרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מִשָּׁם וְשֶׁלֹּא יִפֹּל. וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ שָׁם נֵר דָּלוּק עַל רֹאשׁוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי, בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי וְגוֹ' (איוב כט ב, ג).

מה שהיה כבר נקרא שמו. מששת ימי בראשית. כל מה שהיה כבר נעשה ואין להשיב וכן בני אדם כבר עשם הקב"ה ונודע לכל אשר הוא אדם נברא מן האדמה וסופו אל האדמה ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו. אין אדם יכול להתרעם על בוראו אלא מה שבא לו צריך להודות.