מדרש על קהלת 6:4

כי בהבל בא ובחשך ילך. כאלו לא בא לעולם ובחשך שמו יכוסה בגיהנם.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וְגוֹ' (תהלים לו, ז). צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ בֶּהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' (מיכה ו, ב). מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: תְּהוֹמוֹת יְכַסְיֵמוּ (שמות טו, ה). צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים. מַה הָרִים הַלָּלוּ מַעֲלִים עֲשָׂבִים, אַף הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. מַה הַתְּהוֹם אֵינוֹ מַעֲלֶה עֲשָׂבִים, אַף הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל. מַה הֶהָרִים הַלָּלוּ רְאוּיִין לְהַזְרִיעַ וְעוֹשִׂין פֵּרוֹת, כָּךְ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת, וּמֵטִיבִין לְעַצְמָן וּמֵטִיבִין לָאֲחֵרִים. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַפַּעֲמוֹן שֶׁל זָהָב וְהַגּוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת. כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים מֵטִיבִין לְעַצְמָן וּמֵטִיבִין לָאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְּרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ (ישעיה ג, י). מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵינוֹ יָכֹל לְהִזָּרַע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵינָן עוֹשִׂין פֵּרוֹת. אֶלָּא מְצֵרִין לְעַצְמָן וְלָאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לוֹ (שם פסוק יא), רַע לְעַצְמוֹ וְרַע לָאֲחֵרִים. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל. סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, צִדְקָתְךָ עַל מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּהַרְרֵי אֵל עַל תְּהוֹם רַבָּה. מַה הֶהָרִים הַלָּלוּ כּוֹבְשִׁין אֶת הַתְּהוֹם שֶׁלֹּא יַעֲלֶה וְיָצִיף אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים כּוֹבְשִׁין אֶת הַפֻּרְעָנִיּוּת שֶׁלֹּא תָּבֹא לָעוֹלָם. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל. מַה הֶהָרִים הַלָּלוּ אֵין לָהֶם סוֹף, כָּךְ אֵין סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. מַה הַתְּהוֹם אֵין לוֹ חֵקֶר, כָּךְ אֵין חֵקֶר לְפֻרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמָּהֶן צְדָקָה כְּהַרְרֵי אֵל. וְהָרְשָׁעִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֶחָד אֵלּוּ וְאֶחָד אֵלּוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן. וְגוֹבֶה מִן הַצַּדִּיקִים מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְשַׁלֵּם לָהֶם שָׁכָר מֻשְׁלָם לָעוֹלָם הַבָּא. וּמַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם לָהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לִפְרֹעַ לָהֶם לְעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן, וּמָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן. מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אוֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם (יחזקאל לד, יד). וּמָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, הֵבַלְתִּי כְּתִיב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אַמִּי, מָשָׁל, אֵין עוֹשִׂין כִּסּוּי לַגִּיגִית, לֹא שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא שֶׁל זָהָב וְלֹא שֶׁל נְחֹשֶׁת וְלֹא שֶׁל בַּרְזֶל, אֶלָּא שֶׁל חֶרֶשׂ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גֵּיהִנָּם חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי דַּרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ ה' רוֹדְפָם (תהלים לה, ו). וְהַתְּהוֹם חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם (בראשית א, ב). וְהָרְשָׁעִים חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בְּמַחְשַׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ (ישעיה כט, טו), יָבֹא חֹשֶׁךְ וִיכַסֶּה חֹשֶׁךְ, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: כִּי בַּהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה (קהלת ו, ד).

ד"א צדקתך כהררי אל. ר' ישמעאל ור' עקיבא (אומרים), [ר' ישמעאל אומר] הצדיקים שהם עושים את התורה שניתנה מהררי אל, [הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי אל, והרשעים שאין עושין את התורה שניתנה מהררי אל], הקב"ה מדקדק עמהם עד תהום רבה. שיטין הרבה יש למקרא הזה אלא בשביל שלא להטריח. [ר' עקיבא אומר אחד אלו ואחד אלו הקב"ה מדקדק עמהן וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא, ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרוע להם לעולם הבא, רבי מאיר אומר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם (יחזקאל לד יד), ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום (שם לא טו), הובלתי כתיב. אמר ר' יהודה בר אמי משל אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף, ולא של זהב, ולא של נחושת, ולא של ברזל, [ולאשל עופרת], אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו, כך אמר הקב"ה, גיהנם חשך, שנאמר יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהלים לה ו), והתהום חשך, שנאמר וחשך על פני תהום (בראשית א ב), והרשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי ידענו (ישעיה כט טו), יבא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה (קהלת ו ד)].