מדרש על קהלת 7:14

כתוב ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה (קהלת ז׳:י״ד)

יערישיה בן יוסף פתח, כבוד אלקים הסתר דבר (משלי כ״ה:ב׳) מלמד שדברי מעשה מרכבה יהיו בהסתר לפי שזו כבוד אלקים, ד״א כבוד אלקים אימת אתה עושה לאלקים כבוד בשעה שאתה עוסק בנסתרות ואל תקרי דבר אלא דיבור. כתיב איזה הדרך ישכון אור וחושך אי זה מקומו (איוב ל״ח:י״ט), וכתיב ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ז׳), מלמד שברא הקב״ה מקום לאור ומקום לחשך, האור ליהנות בהם הצדיקים העושים רצונו והחשך לענוש בהם הרשעים שעוברים רצונו, ואע״פ שנהורא עמיה שריא מלמד שצמצם הקב״ה אורו. ידע מה בחשוכא, שיודע מה לעשות עם החשך, שעם החשך פרע הקב״ה לעוברי רצונו, שנאמר בהם חשך ונאמר כחשיכה כאורה, כשם שהחשך להפרע מרשעים שבמחשך מעשיהם כך נברא האור ליתן שכר טוב לצדיקים שמעשיהם מאירים העולם, וז״ש שלמה גם את זה לעומת זה עשה אלקים (קהלת ז׳:י״ד).

פרק ב׳.—ר׳ עקיבא פתח, אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו וגו׳ (תהלים ק"ג ט"ו) מעשה בר׳ ישמעאל ור״ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד. פגע בהם אדם חולה, א״ל, רבותי אמרו לי במה אתרפא. א״ל, עשה כך וכך עד שתתרפא. א״ל, ומי הכה אותי? א״ל, הקב״ה. א״ל, ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו?! א״ל, מה מלאכתך? א״ל, עובד אדמה אני והרי המגל בידי. א״ל, מי ברא את הכרם? א״ל, הקב"ה. א״ל, ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו. א״ל, אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה. א״ל, שוטה שבעולם, [ממלאכתך] (צ״ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו (תהלים ק"ג ט"ו), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף - הזבל הוא הסם ומיני רפואה, ואיש אדמה הוא הרופא. אמר להם, בבקשה מכם אל תענישוני. הגוף הזה תולדותיו נתלין זה בזה וזה בזה, ואם אין זה אין זה, וכיון שהן מתפרקות אחד מחבירו הגוף נטוי למות, כמו שיש לבית ארבע צדדין אם מתפרק אחד מהן הבית נופל. וכל מה שברא, בתמורה בראו. אילולי מות לא היה חיים, ואילולי חיים לא היה מות, ואילולי שלום לא היה רע, ואילולי רע לא היה שלום. אילו יכנס אדם במדינה חציה שלום וחציה רע, היה הולך ברע ומכיר שלום, ואם מדינה אחרת כלה שלום, אם אין שם רע אין השלום ניכר. אם היו כל בני אדם טפשין לא היו ניכרין שהן טפשין, ואילו היו כל בני אדם חכמים לא היו ניכרין שהם חכמים. אלא גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים (קהלת ז' י"ד). ואילו היו כל בני אדם עשירים לא היו ניכרין שהם עשירים, ואילו היו כלם עניים לא היו ניכרין שהם עניים, אלא ברא עניים ועשירים שיהיו ניכרין זה מזה. וברא חכמים וטפשים כדי להבדיל זה מזה, וברא מתים וחיים כדי להבדיל בין זרע ושממה, ברא חן וברא כיעור, זכרים ונקבות, ברא אש ומים, ברזל ועץ, אור וחשך, חום וקור, אכילה ורעבון, שתיה וצמאון, הילוך וחגרות, ראיה וסמיות, שמיעה וחרישות, ים ויבשה, דיבור ואלמות, מעשה ובטלות, דאגה ורצון, שחוק ובכיה, רפואות וחולי, עם כל התמורות שאמר שלמה בקהלת: עת ללדת עת למות וגו׳, וכל זה להודיע גבורתו של הקב״ה, שכל דבר שברא ברא בשתים ובשתוף, וכי לא היה המקום יכול להוציא בנים בלא עריות ובלא גלוי ערוה? אלא הכל בשתוף ובתמורה, אם אין זכר ונקבה נזקקין אין הולד יוצא, אין זכר מוליד בלא נקבה ולא נקבה יולדת בלא זכר, ואין בית נבנה בעצמו ולא בית בונה בית אחר אלא בבנאי שיבנה, אין חרש עצים בלא קרדום ואם אין חרש [למה] קרדום, ואם אין קרדום אין חרש, ואם אין טהרה אין טומאה ואם אין טומאה אין טהרה. אמרו חזירים וכל מיני בהמה טמאה לבהמה טהורה: מבקשים אתם להחזיק לנו טובה, אילולי אני וחבירי שאנו טמאים לא נודעתם שאתם טהורים. אם אין צדיק אין רשע, אמר רשע לצדיק: מבקש אתה להחזיק לי טובה, לולי שאני רשע מאין היית ניכר. אילו היו כל בני אדם צדיקים לא היה לך יתרון. הרי אמרנו שיש לכל תמורה חוץ מדבר אחד: להודיע לכל באי עולם ברמז שהוא (הקב״ה) אחד ואין לו שני. וכמו כן הרוח שאין לה תמורה ולא שותף ואין אתה יכול לאחוז אותה ולא להכותה ולא לשורפה ולא להשליכה. ואם תאמר לנוד אתה יכול לאחוז אותה? לאו, כי אילו נפתח הנוד, ובא איש ואמר מה יש בו? ואמרת לו - הרוח, יאמר לך - מה היא, שחורה או אדומה לבנה או ירוקה? היאך היא נמכרת בשוק? אינך יכול להשיב לו תשובה, ואם אתה פותח פי הנוד היא הולכת לה ואין אתה יכול לראותה, אם שחורה או אדומה אם לבנה או ירוקה. ולא עוד, אלא נושאת בני אדם ונושאת השמים והארץ. מנין אתה יודע? ממראה עיניך, אדם נכנס לבית לפנים מבית ומערה לפנים ממערה, ומניף בבגדו והרוח יוצאת ואינך יודע מהיכן יוצאת ומהיכן באת, הא למדת שהרוח מלאה העולם. וכך היה המעשה ששאלה המלכות את ר׳ עקיבא, על מה העולם עומד? א״ל, על הרוח. א״ל, הראיני! א״ל, הביאו לי גמלים טעוני מלח, הוליכם בכל פנות הבית. אמר להם, מה אתם רואים? א״ל, גמלים טעוני מלח. אמר להם, הביאו לי חבל. הביאו לו חבל וכרך בצוואריהם, נתן החבל לשני בני אדם, אמר להם זה ימשוך מכאן וזה ימשוך מכאן, עד שחנקן. אחר שחנקן א״ל העמידו אותם. א״ל, אתה הוא חכם היהודים, אחר שחנקת אותם אתה אומר העמידו אותם?! א״ל, ומה חסרתם מהם כ״א הרוח, הא למדת שאין העולם עומד אלא ברוח שהיא מעולה ומשובחת. והיא היתה מראש, שנאמר (בראשית א' ב') וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. והם שני דברים שלא מצינו להם בריאה: הרוח והמים, והם היו מראש שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כלל העולם וכל אשר בו מצינו להם בריאה בששת ימי המעשה חוץ מן המים והרוח והחשך, שנאמר וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, עד שבא ישעיה ואמר יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ (ישעיהו מ"ה ז').