Quotation_auto על קהלת 7:14

ולבנימין נתן וגומר אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק כבר כתבתיו למעלה. אלא רמז רמז לו שעתיד לצאת ממנו בת שתשאל מן המלך שיהרגו בשונאיהם ונפלו על פיה באותו היום ג' מאות איש. הה"ד ותאמר אם על המלך טוב ינתן גם מחר וגומר. ולכך נתן לו כסף רמז להרוגים כנגד הכסף שנתן המן להרוג ישראל. ונהפך הדבר ושלטו הם בשונאיהם. ולאביו שלח כזאת מהו כזאת כשם שנתן מתנות לאחיו כך שגר מתנות לאביו שוקלות כנגדן. וזהו כזאת נושאים מטוב מצרים זה גריס של פול. ר' בנימן בר יפת בשם ר"א. שיגר לו יין שדעת זקנים נוחה הימנו. עד ארבעין שנין מיכלא מעלי. מכאן ואילך משתיא מעלי ע"כ. וע"ד הנעלם אמר לאביו שלח כזאת עשרה חמורים רצה להודיע לאביו שאף על פי שישב בארץ מצרים. שלא שכח תלמודו וקבלתו שמסר לו. אבל השלים עצמו בחכמה במצרים שהיה כור הברזל וכור ההתכה. כי שם כח חכמת הטומאה. ולכן ירד אברהם למצרים ושם נתנסה בחכמה זו ועלה לשלום כמו שכתבו בסתרי החכמה. ולכן אמר בו ויעל אברם ממצרים לשלום. וזהו רמז ארבעה נכנסו לפרדס כמו שהארכתי במשנת בן זומא בפי' מסכת אבות. ואינה נראית מעלת החכמה הקדושה אלא מכח חכמת הטומאה. ולכן אמר שלמה המלך ע"ה וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. לרמוז שכמו שהאור אינו ניכר אלא מתוך החשך. כן החכמה הקדושה אינה ניכרת מעלתה וטהרתה אלא מתוך כח הטומאה. ולכן אמר וראיתי אני שהוא ראה זה יותר מכל האדם. לפי שהוא חקר בחכמתו לדעת זאת החכמה. ולכן אמר בספרו שבתי וראיתי וגומר. מהיכן שב אלא כשחזר מהררי חשך ומהררי קדם שהלך שם לדעת אותה חכמה כמוזכר בספרי הזוהר. ולפי שהוא היה בקי בזאת החכמה אמר שיתרון החכמה גדול מאד. וזה ידוע מן הסכלות שהיא חכמת הטומאה שאינה חכמה אלא סכלות והעדר. כמו שאנו מכירים יתרון האור מן החשך. ולכן אמרו כי הסנהדרין היה להם לידע חכמת הכישוף לבטל הכשפים כשיצטרכו. וכן לדעת מעלת החכמה הקדושה. ולכן אמר גם זה לעומת זה עשה האלהים. כי כמו שיש ימין יש שמאל. וכמו שיש טהרה יש טומאה. והכל זה כנגד זה. ולכן מנו החכמים היכלות קדושה והיכלות טומאה. כי כמו שיש עשר ספירות מקדושה כן יש עשר ספירות טומאה. וכמו שבקדושה יש מעלות מעלות משפיע ומקבל כמו זכר ונקבה. כן יש בכח הטומאה משפיע ומקבל זכר ונקבה. ולכן אמרו שידה ושידין זכרים ונקבות. ולפי שיוסף הצדיק עמד במצרים ועמד על זאת החכמה שלח לאביו רמז מן החכמה. וזהו ולאביו שלח כזאת זהו זה לעומת זה. עשרה חמורים זכרים. ועשרה אתונות נקבות. רמז לחכמת הטומאה שהיה בקי בה. ואע"פ שישב במצרים שנים רבות ניצל מאשת זנונים ומנכריה אמריה החליקה. הרמוזה באותה פרשה של שית זונה ונצורת לב שהיא יושבת בהיכל ששי מהיכלות הטומאה. ולפי שהדברים עתיקים אין להאריך יותר.

ואמר העתירו אל ה'. בענין שלא ישאר זה הדבר בהרגל תמידי. וכאומרו בכאן למען תדע כי לה' הארץ. נראה כי פרעה היה כופר בבריאת שמים וארץ. וזה הטעם האמתי בכל המכות. מלבד מה שהאריכו במדרשים. ובזה תראה מפורש למה היו י' במספר. ולמה היו מהם במים ומהם בארץ ומהם בשמים. כי אחר שפרעה היה כופר באלהי השמים ואלהי הארץ היה כופר בבריאת העולם. רצה השם לחזור העולם תהו ובהו ולעשות בריאה חדשה. בענין שעל כרחו יודה. ולכן אנו אומרים בכל הדברים זכר ליציאת מצרים שהוא כמו זכר למעשה בראשית. ולפי שידוע שהעולם נברא בעשרה מאמרות בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. יהי רקיע. תדשא הארץ. יהי מאורות. וכן כולם ופרעה כפר בכולם. ראוי היה שילקוהו בעשר מכות. כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם. ולכן לקה יסוד המים בדם. והעפר בכנים. והרוח בדבר. והאש בשחין. וכן לרדת למטה חוץ מטבעו. והשמש בחשך. והערוב שהיה עירוב חיות רעות. לפי שהם היו מערבבים הכחות כולם ולא היו נותנים כבוד לה' אחר שהוא מושל על כולם. בענין שיכיר פרעה כי יוצר הכל הוא והוא ברא שמים וארץ ובידו לסותרם ולבנותם. כמו שחזר העולם חשך בימי המבול. וכן הביא במצרים חשך ואפלה והשחית ארצם והפך מימיהם לדם. וכן לקו כל היסודות בענין שעל כרחו יודה שהשם ברא שמים וארץ. ולכן אמר כי לה' הארץ וכו' כי אין כמוני בכל הארץ בכלל. וכן השגחתי בפרטים. וזהו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ולא די אלא שרצה להודיעו שאין כח באלהיהם. ולכן לקה התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו כמו שכתבתי. ולכן אמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים שזה היה במכת בכורות. ולכן אמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ובכל אלהיכם. ולכן הביא עליהם י' מכות כנגד י' מאמרות וכנגד י' הדברות כי זה לעומת זה עשה האלהים. ולכן כתבו במדרש הנעלם עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. עשרה עשרה למה אלא י' למ"ת י' למעשה בראשית. כתיב אנכי ה' אלהיך וכתיב יהי אור. דהא קב"ה אור איקרי. וכנגד זה לקה אור שמשם. וכן בשני ויהי מבדיל בין מים למים. ובמ"ת לא יהיה לך אלהים אחרים שנקראו בורות נשברים. והקב"ה נקרא באר מים חיים. וזהו ויהי מבדיל בין מים למים בין מים מרים למים מתוקים. ולכן נהפכו יאוריהם לדם. וכן כל דיבור ודיבור היה כנגד מאמר אחד. וכל מכה ומכה כנגד דיבור ומאמר אחד. וזהו הנכון באלו המכות והמעיין ימצאהו ואם אמצא המאמר אכתבהו: