מדרש על קהלת 7:17

אשר לא הלך בעצת רשעים. א"ר שמעון בן פזי וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט יב) ולצת לבדך תשא. ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה וכו'. וכי מאחר שלא הלך ולא עמד ולא ישב יכול לא יעשה לא טובה ולא רעה אלא ישים יד לפה תלמוד לומר כי אם בתורת ה' חפצו. א"ר ברכיה מה בא הכתוב לומר (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה. הא ציבחר (פי' מעט) לירשע אלא אם הרשעת אל תוסף. רבי שמעון בן יוחאי אומר ישב אדם ולא עשה עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי זעירא אמר והוא שבאת לידו וניצל ממנה. שנאמר (תהלים לד טו לז כז) סור מרע ועשה טוב. סור מרע על מנת לעשות טוב. וכן הוא אומר (תהלים קיט ג) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. תני דבי רבי יהושע בן קרחא עשרים אשרי כתיב בספר תלים כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה. אמר רבי תמה אני האיך למדנו ר' יהושע עשרים אשרי כתיב. ואני אומר עשרים ושתים. ולמה כנגד עשרים ושתים אותיות. ועליהם הוא אומר (תהלים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי. יעשו לדורות ויכתבו לדורות אמרי פי ויחוקקו לדורות. ולא יהיו קורין בהם כקורין בספרים אלא יהיו קורין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות. (שם) יהיו לרצון אמרי פי. אמר ר' ירמיה בר שלום בשם ר' יוחנן מאי דכתיב (שם סא ה) אגורה באהלך עולמים. וכי תעלה על דעתך שהיה מבקש דוד דירת שני עולמים. אלא כך אמר דוד יהו מזכירים אותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכאלו חי וקיים אני בשני עולמים:

(ש״א טו ה) וירב בנחל וגו׳ א״ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (פ׳ במה בהמה) (שם) לך והכית את עמלק אמר ומה אם בשביל נפש אחת אמרה תורה הביאו עגלה ערופה בנחל כל הנשמות הנפשות הללו על אחת כמה וכמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו מיד יצאת בת קול ואמרה לו (קהלת ז טז) אל תהי צדיק הרבה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג (ש״א כב יח) סוב אתה ופגע בכהנים והמתה מאיש ועד אשה יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה:

יט "וַיָּרֶב בַּנָּחַל" וְגוֹ' (שמואל א ט״ו:ה׳). אָמַר רַבִּי מַנִי: עַל עִסְקֵי נַחַל. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְשָׁאוּל: (שמואל א ט״ו:ג׳) "לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק", אָמַר: וּמָה אִם בִּשְׁבִיל נֶפֶשׁ אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה: הָבִיאוּ עֶגְלָה עֲרוּפָה בַּנַּחַל, כָּל (הנשמות) [הַנְּפָשׁוֹת] הַלָּלוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה! אִם גְּדוֹלִים חָטְאוּ, קְטַנִּים מֶה חָטְאוּ! מִיָּד יָצָאת בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: (קהלת ז׳:ט״ז) "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה". וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדוֹאֵג: (שמואל א כ״ב:י״ח) "סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה", יָצָאת בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: (קהלת ז׳:י״ז) "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה". אָמַר רַב הוּנָא: כַּמָּה לָא חָלִי וְלָא מַרְגִּישׁ גַּבְרָא, דְּמָרִיהּ סַיְעֵיהּ, שָׁאוּל בְּאַחַת וְעָלְתָה לוֹ. דָּוִד בִּשְׁתַּיִם וְלֹא עָלְתָה לוֹ. "שָׁאוּל בְּאַחַת" מַאי נִינְהוּ? מַעֲשֶׂה דַּאֲגָג. וְהָא אִיכָּא נַמִּי מַעֲשֵׂה דְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים? בְּמַעֲשֶׂה דַּאֲגָג כְּתִיב: (שמואל א ט״ו:י״א) "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל [לְמֶלֶךְ]". "דָּוִד בִּשְׁתַּיִם" מַאי נִינְהוּ? מַעֲשֶׂה דְּאוּרִיָּה וּדְהַסָּתָה. וְהָא אִיכָּא נַמִּי מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע? (הא) [הָתָם] אִפָּרְעוּ מִינֵיהּ, דִּכְתִיב: (שמואל ב י״ב:ו׳) "וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם"; יֶלֶד, אַמְנוֹן, תָּמָר, וְאַבְשָׁלוֹם. אִי הָכִי, הַסָּתָה נַמִּי אִפָּרְעוּ מִינֵיה! דִּכְתִיב: (שמואל ב כ״ד:ט״ו) "וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר (בעם) [בְּיִשְׂרָאֵל] מֵהַבֹּקֶר וְעַד (הערב) [עֵת מוֹעֵד]", הָתָם לָא אִפָּרְעוּ מִגּוּפֵיהּ, (הכא) [הָתָם נַמִּי לָא אִפָּרְעוּ מִגּוּפֵיהּ? לַאיי], אִפָּרְעוּ מִגּוּפֵיהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, וּפֵרְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ט:ע״ט) "יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ". וּכְתִיב: (שם נא) "הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ". (ורוח נדיבה תסמכני) וְהָא אָמַר רַב: קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע! כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: לֹא קִבֵּל, וּלְרַב דְּאָמַר: קִבֵּל, הָא אִפָּרְעוּ מִינֵיהּ! דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ דָּוִד לִמְפִיבֹשֶׁת: (שמואל ב י״ט:ל׳) "אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה", יָצָאת בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם יַחְלְקוּ בְּמַלְכוּתְךָ.