Chasidut על קהלת 7:17

וְגַם עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע וְכָל הַתַּאֲוֹת וְכָל הַחֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם בָּאִין מִזֶּה, כִּי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲוֹת וְהַחֲטָאִים, כֻּלָּם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי רִבּוּי אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְּהֹמֹת (תְּהִלִּים קז) שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם בּוֹעֵר לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם. וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְצַמְצֵם הָאוֹר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ עַל-יְדֵי-זֶה יֵרְדוּ תְּהֹמֹת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נוֹפֵל אַחַר כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם מְאֹד, כִּי זֶה בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-פִּי רֹב הָאָדָם נוֹפֵל לַעֲוֹנוֹת עַל עַל-יְדֵי רִבּוּי הַמִּצְוֹת וְהַדִּקְדּוּקִים שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר שֶׁמַּרְבֶּה לְהַחְמִיר וּלְדַקְדֵּק עָלָיו בְּיוֹתֵר וּמְפַתֵּהוּ לַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת וְאַחַר כָּךְ מְבִיאוֹ לִידֵי עֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי רִבּוּי הַחֻמְרוֹת וְהַדִּקְדּוּקִים זֶה בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה (קֹהֶלֶת ז) כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִצְדַּק הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְשַׁע הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ"ל:

ארדה נא ואראה וגו' (בראשית יח כא). עיין בבינה לעיתים דרוש י"ב שמפרש שאם האמת שכפי ערך הצעקה אשר באה אלי בהפלגה עשו, אז כדי להתעורר בתוקף אל העונש לא אסתפק מידיעת רעתם, אלא ארדה נא ואראה בראיה ממש, למען הראיה תעיר כל חמתי עד גדר כליה. ואם לא, שלא היו המעשים רעים כל כך כשיעור הצעקה, אז אדעה אסתפק בידיעה לבד, ולא אבא לידי ראיה ותקל עונשם, עד כאן דבריו. ונ"ל להוסיף נופך לדבריו ליישב מי איכא ספקא קמיה שמיא, דודאי חלילה וחלילה שיסתפק כביכול, וז"ש אברהם (בראשית יח ל) אולי ימצאון, היינו שאברהם היה מסופק, אבל לפניו ית' הכל גלוי, ומ"ש ארדה נא ואראה, אמרו רז"ל (תנחומא נח סי' י"ח) שבא ללמד לדורות הבאים שלא ידונו רק בראיה וחקירה היטב, וכאן באמרו ואם לא אדעה, מורה חוק המוסר אשר למדנו שלמה המלך ע"ה ברוח קדשו באמרו (קהלת ז יז) ואל תרשע הרבה, והקשו בגמרא דשבת (דף ל"א ע"ב) הרבה הוא דלא לרשע וכו', ומשני אלא מי שאכל שום וריחו נודף וכו', והוא מוסר גדול וחכמה שאף שהוא משוקע בחטא מכבר, מכל מקום ישמור עצמו מאד מאד בעתיד. והנה ליכא מידי בנביאים ובכתובים דלא רמיזא באורייתא, והא היכא רמיזא. אבל הא רמיז לן באמרו ית"ש ואם לא אדעה, דר"ל ואם לא יהיה כן רק חסר קורטוב, אז אדעה כפירוש הבינה לעיתים ולא יהיה כליה, ומלמד לדורות שאפילו אם ירשיעו מאד ח"ו כמו סדום, מכל מקום טוב להם שלא ירשיעו עוד יותר, והבן.

ונשב בגיא וכו' (דברים ג כט), ועתה ישראל וכו' (דברים ד א). להבין הקישור. גם שאר הדקדוקים. דהנה אמר שלמה (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה, ואמרו רז"ל (שבת ל"א ע"ב) הרבה דלא לירשע וכו', אלא מי שאכל שום וכו'. והכוונה דאל יתייאש אדם מן הרחמים אפילו בראותו את עצמו הולך בדרכי רשע ח"ו, וכשמעורר בעצמו הרהורי תשובה מחוייב להכניע את עצמו לפני בוראו, וידמה בעיניו כאילו היום נולד ויעשה תורה ומעשים טובים והימים הראשונים יפלו, כאשר כבר דברנו מזה כמה פעמים. וז"ש ונשב בגיא בהכנעה מול בית פעור, להיות שהלכנו אחרי המותרות כמו שאמרו ז"ל (עיין סנהדרין ס' ע"ב), ועתה ישראל כאילו אתה היום ישראל מחדש, שמע אל החוקים וכו', והבן.