מדרש על קהלת 9:4

כתוב מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון כי לכלב חי טוב מן האריה המת: (קהלת ט׳:ד׳)

כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר, אָמַר רַבִּי אַחָא יִבְחַר כְּתִיב, מִי יִבְחַר יֵצֶר טוֹב מִיֵּצֶר הָרָע, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, מִי יִבְחַר יֵצֶר רָע מִיֵּצֶר טוֹב, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן. אֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹתָן אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, וּלְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא, לט): וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין קְטַנֵּי רִשְׁעֵי גוֹיִם הֵן וַחֲיָלוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּין וְלֹא נִדּוֹנִין, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל הָיָה מַרְתִּיחָהּ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידָהּ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו, יז): בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ, זְרִיבָתָן חַלְטָנִית הָיְתָה.

כי מי אשר יחבר קרי כלומר מי הוא אשר בחר בו הקב"ה ונתחבר לו החיות ודומה לו אמר דוד (תהלים פט) מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה. ד"א כי מי אשר יחבר אל כל החיים יש בטחון פירושו כל זמן שהאדם בחיים יש בטחון לחזור בתשובה ומשמת אין לו דרך לעשות תשובה ומעשים טובים שנאמר (שם פח) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. ואומר (שם קטו) לא המתים יהללו יה. ואומר (שם קמו) אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. (קהלת ט׳:ד׳) רבותינו אמרו תנוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. מן האריה המת. דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת. תנן התם במסכת ידים אמרו צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים וספרי המוכסים אין מטמאין את הידים. אמר רבן יוחנן בן זכאי וכי אין לנו מן הפרושים אלא זו בלבד הרי הן אומרים עצמות חמור טהורין שנאמר (ויקרא י״א:ח׳) ובנבלתם לא תגעו פרט לעצמות שאינן קרוין נבלה. ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים שנאמר (במדבר י״ט:ט״ז) או במת או בעצם אדם או בקבר. אמרו לו כפי חיבתן הן טמאין שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות. אמר להן אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טמאתן. וספרי המוכסין אינן חביבין ואין מטמאים את הידים. והקב"ה קידש את ישראל במצותיו ואמר להן קדושים תהיו אבל לא הזהיר מליטמא למתים אלא הכהנים שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן. בני אהרן הוזהרו ולא שאר ישראל הוזהרו. בני אהרן הוזהרו ולא בנות אהרן. הכהנים. להוציא את החללים. בני אהרן. להביא את הקטנים. ואמרת אליהם. להזהיר הגדולים על הקטנים. לנפש לא יטמא. להביא רביעית דם שתצא מן המת שהוא בל יטמא לו. לפי שישראל מיטמאין למתים הזהיר הקב"ה לכהנים שלא ליטמא בהם שהם קרובין לעבודת הקדש. בעמיו. בזמן שעמיו שם. כלומר בזמן שיש לו למת קוברין. בעמיו. שעושין מעשה עמיו. ומתעסקין בו מלמד שמיטמא הכהן למת מצוה. ואי זה הוא מת מצוה שהכהן מיטמא לו כל שקורא ואין מי עונהו. ומת מצוה קנה מקומו ואין אדם רשאי לפנותו. כהן שמטמא במזיד לוקה משום דכתיב לא יטמא יש שנטמא ואינו לוקה: