מדרש על קהלת 9:5

סט אָמַר רַחְבָה, אָמַר רַב יְהוּדָה: (אמר רב) [כָּל] הָרוֹאֶה (את) הַמֵּת וְאֵינוֹ מְלַוֵּהוּ, עוֹבֵר מִשּׁוּם: (שם) "לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ", וְאִם הִלְוָהוּ, מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַבִּי אַסִי: [עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר:] (שם יט) "מַלְוֵה ה', חוֹנֵן דָּל, (שם יד) [וּמְכַבְּדוֹ, חֹנֵן אֶבְיוֹן"]. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹנָתָן, הֲווּ שַׁקְלֵי וְאַזְלֵי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, הֲוֵי קָשַׁדְיָא תְּכֶלְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹנָתָן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: דַּלְיֵיהּ! כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: לְמָחָר בָּאִין אֶצְלֵנוּ, וְעַכְשָׁיו מְחָרְפִין אוֹתָנוּ. אָמַר לֵיהּ: וּמִי יַדְעֵי כּוּלֵי הַאי? וְהָא כְּתִיב: (קהלת ט׳:ה׳) "וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה". אָמַר לֵיהּ: אִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ, וְאִם שָׁנִיתָ לֹא שִׁלַּשְׁתָּ, וְאִם שִׁלַּשְׁתָּ לֹא פֵּרְשׁוּ לְךָ; (יפה.) "כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ", אֵלּוּ צַדִּיקִים, שֶׁבְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כ״ג:כ׳) "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל, הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב, וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג". "בֶּן אִישׁ חַי", אַטוּ כּוּלֵי עָלְמָא בְּנֵי מֵתֵי נִינְהוּ? אֶלָּא "בֶּן אִישׁ חַי" שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִיתָתוֹ קָרוּי 'חַי'. "רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל" שֶׁרִבָּה וְקִבֵּץ פְּעָלִים לַתּוֹרָה, "וְהוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב" שֶׁלֹּא הֵנִיחַ כְּמוֹתוֹ, לֹא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלֹא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. "וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג", אִיכָּא דְּאַמְרֵי: דְּתָבַר גְּזִיזֵי דְּבַרְדָא וְנָחַת וְטָבַל. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: דְּתָנָא סִפְרָא דְּבֵי רַב בְּיוֹמָא דְּסִיתְוָא. "וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה" אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים 'מֵתִים', שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״א:ל׳) "וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (דברים י״ז:ו׳) "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת". חַי הוּא, אֶלָּא הַמֵּת, מֵעִיקָרָא. בְּנֵי רַבִּי חִיָּא נָפְקוּ לְקִרְיָיתָא, אַיְקַר לְהוּ תַּלְמוּדַיְהוּ, הֲווּ קָא מְצַעֲרֵי לְאִדְכּוּרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: יָדַע אֲבוּן בְּהַאי צַעֲרָא? אָמַר לֵיהּ אִידָךְ: מְנָא יָדַע? וְהָא כְּתִיב: (איוב י״ד:כ״א) "יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע". אָמַר לֵיהּ אִידָךְ: [וְלֹא יָדַע]? וְהָא כְּתִיב: (שם) "אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל", וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָשָׁה רִמָּה בִּבְשַׂר הַמֵּת כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי. אַמְרֵי: בְּצַעֲרָא דִּידְהוּ יַדְעֵי, בְּצַעֲרָא דְּאַחֲרִינִי לָא יַדְעֵי. וְלָא? וְהָתַּנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁנָּתַן דִּינָר לֶעָנִי בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, וְהִקְנִיטָתוֹ אִשְׁתּוֹ, וְהָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁמַע שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ לְזוֹ. אָמְרָה חֲדָא לַחֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם. אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, אֵינִי יְכוֹלָה, שֶׁאֲנִי קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים. אֶלָּא לְכִי אַתְּ, וּמַה שֶּׁאַתְּ שׁוֹמַעַת, (בּוֹאִי וְ)אִמְרִי לִי. הָלְכָה הִיא וְשָׁטָה וּבָאָה. וְאָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, מַה שָּׁמַעְתְּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד? אָמְרָה לָהּ: שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּל הַזּוֹרֵעַ בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה, בָּרָד מַלְקֶה אוֹתוֹ. הָלַךְ הוּא וְזָרַע בִּרְבִיעָה שְׁנִיָּה, שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִלְקָה, שֶׁלּוֹ לֹא לָקָה. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת הָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁמַע אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. אָמְרָה חֲדָא לַחֲבֶרְתָּהּ: בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם. אָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָךְ, אֵינִי יְכוֹלָה, שֶׁאֲנִי קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים, אֶלָּא, לְכִי אַתְּ, וּמַה שֶּׁאַתְּ שׁוֹמַעַת, בּוֹאִי וְאִמְרִי לִי. הָלְכָה וְשָׁטָה, וּבָאָה (ואמר) [וְאָמְרָה] לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, מַה שָּׁמַעְתְּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד? אָמְרָה לָהּ: שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּל הַזּוֹרֵעַ בִּרְבִיעָה שְׁנִיָּה, שִׁדָּפוֹן מַלְקֶה אוֹתוֹ. הָלַךְ וְזָרַע בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִשְׁדַּף, וְשֶׁלּוֹ לֹא נִשְׁדַּף. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מִפְּנֵי מָה אֶשְׁתָּקַד שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לָקָה וְשֶׁלְּךָ לֹא לָקָה, וְעַכְשָׁיו, שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִשְׁדַּף וְשֶׁלְּךָ לֹא נִשְׁדַּף? סָח לָהּ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁנָּפְלָה קְטָטָה בֵּין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חָסִיד, וּבֵין אִמָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ רִיבָה. אָמְרָה לָהּ: לְכִי וְאַרְאֶךְ בִּתֵּךְ, שֶׁהִיא קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת הָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁמַע אוֹתָן רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם, וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם, אָמְרָה

כי החיים יודעים שימותו. אעפ"י שאין הפסוק יוצא מידי פשוטו המדרש שאין מוציאו מפשוטו נאה הוא כגון זה אשר אמרו רז"ל כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפי' במיתתן נקראין חיים הם יודעים שימותו ומחשבין תמיד עת המיתה ועובדים לבוראם כל זמן חייהם והמתים אלו הרשעים שאפי' בחייהם נקראין מתים שנ' ואתה חלל רשע. אינם יודעים מאומה. אין חושבין יום המיתה שאין דואגים ואין כואבים על עסק יום הדין ואין להם שכר אלו המתים משימותו אין להם שכר ואין יכולין להתעסק במצות שהמצות לחיים ניתנו ולא למתים כי נשכח זכרם מן הארץ לכך נאמר כי לכלב חי הוא טוב.