מדרש על רות א:21

כת' (משלי כ"ב ט') טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, דע שלא אמרו הנביאים החכמים שום דבר בעולם שלא רמזו משה רבינו ע"ה בתורה, משה אמר (דברים ט"ו י') נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, בא שלמה ואמר טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל ולא ידענו מהו הטבת עין עד שאמר כי נתן מלחמו לדל. תניא ר' אלעזר הקפר אומ' לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם לא בא הוא בא בנו ואם לא יבא בנו יבא בן בנו שנ' (דברים ט"ו י') כי בגלל הדבר ותניא ר' ישמעאל אומ' גלגל הוא המחזר בעולם, אמר רב יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני ואי מיעני אהדורי אפיתחא לא קא מהדר וראיה לדבר (תהלים ל"ז כ"ד) כי יפל לא יוטל כי יי' סומך ידו, (שם ל"ז כ"ה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם תניא ר"ג אומר מאי דכתיב (דברים י"ג י"ח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ושאין מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. בוא וראה שהרי אלימלך איש נעמי ומחלון וכליון גדולי הדור היו ולפי שהיה רעב בארץ ישראל הלכו להם לארץ מואב אמרו אם נשב כאן יהיו עוברים ושבים מכלים את ממונינו ויהיו צועקים עלינו עניי ישראל בכל יום כדי לפרנסם מוטב לנו להנצל מהם וסופם שמתו בחוצה לארץ ושמא תאמר ממונם נשאר הרי הוא אומר (רות א' כ"א) אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יי' הוי אומר (משלי כ"ב ט') טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, ואומ' (שם כ"ח כ"ז) נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות. שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה אמ' דוד אבי (תהלים קי"ב ט') פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד קרנו תרום בכבוד, ר' אליעזר אומ' אלימלך מחלון וכליון מגדולי הדור ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ ואם תאמר הרי כתי' (מלכים ב' ח' א') וגורי באשר תגורי כי קרא יי' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים תשובה כי לא היה בה כח לפרנס לא את עצמ' ולא את אחרים ואינו דומה מי שיכול למי שאינו יכול וא"ת הרי כתב באבינו אברהם עשיר גדול היה ולמה ירד למצרים תשובתך מפני שעיקרו של אותו הרעב לא בא לעולם אלא בשביל אברהם כדי שירד למצרים כדי לנסותו שנ' (תהלים ס' ו') נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה אבל הרעב שהיה בימי שפוט השופטים לא בא אלא על עון אותו הדור והיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו אלא חששו על עצמם לפיכך לא הצליחו ויהושפט אמ' (דברי הימים ב' י"ט י"ג) ויהי יי' עם הטוב ואי זהו הטוב זה עין טוב שאמ' שלמה.

וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן (רות א, יח), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי סִימוֹן, אוֹתוֹ הַיּוֹם קְצִיר הָעֹמֶר הָיָה, דִּתְנֵינַן תַּמָּן כָּל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם הָיוּ מִתְכַּנְּסוֹת, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִבְצָן הָיָה מַשִֹּׂיא אֶת בְּנוֹתָיו אוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אָבִין כְּתִיב (תהלים פט, ט): ה' צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, שֶׁמּוֹצִיא דְבָרִים בְּעוֹנָתָן, אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז מֵתָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנִתְכַּנְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִגְמִילוּת חֲסָדִים, וְזִיל כָּל עַמָּא לִגְמִילוּת חִסְדָּא, נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי, וְהָיְתָה זוֹ יוֹצֵאת, וְזוֹ נִכְנְסָה. וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי, זוֹ הִיא שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּאִיסְקַפְּטִיאוֹת שֶׁלָּהּ, וְעַכְשָׁיו הִיא מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְכֻסָּה בְּבִגְדֵי מֵילָתִין, וְעַכְשָׁיו הִיא מְכֻסָּה בִּסְמַרְטוּטִין, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, לְשֶׁעָבַר הָיוּ פָּנֶיהָ מַאֲדִימוֹת מִכֹּחַ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְעַכְשָׁיו פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת מִן רְעָבוֹן, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, וְאוֹמֶרֶת לָהֶן, אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא, בַּר קַפָּרָא אָמַר לְפָרָה הֶדְיוֹטִית שֶׁהֶעֱמִידוּהָ בְּעָלֶיהָ בַּשּׁוּק, אָמַר, רַדְיָנִית הִיא, וּמַשְׁוָה תְּלָמִים תְּלָמִים הִיא. אָמְרִין אִין רַדְיָנִית אִילֵין מַכּוֹתֶיהָ דְּאִית בָּהּ מָה אִינוּן. כָּךְ אָמְרָה נָעֳמִי, לָמָּה, וַה' עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי.

אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה' (רות א, כא), מְלֵאָה הָלַכְתִּי בְּבָנִים וּמְלֵאָה בְּבָנוֹת. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, שֶׁהָיִיתִי מְעֻבֶּרֶת. לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה' עָנָה בִי, עָנָה בִי מִדַּת הַדִּין, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כב, כב): אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ. דָּבָר אַחֵר, וַה' עָנָה בִי, הֵעִיד עָלַי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים יט, יח): שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. דָּבָר אַחֵר, וַה' עָנָה בִי, כָּל עִנְיָנֶיהָ לָא הֲוָה אֶלָּא בִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וַה' עָנָה בִי, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מַה כְּתִיב (ירמיה לב, מא): וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם.