מדרש על שמות 1:8

(שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ״ד חדש ממש דכתיב חדש ומ״ד שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלך. ומאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה. (שם) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. תנא הוא התחיל בעצה תחלה שנאמר ויאמר אל עמו לפיכך לקה הוא תחלה שנאמר (שם ז כט) ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שם א י) הבה נתחכמה לו להם מיבעי׳ ליה אמר ר׳ חמא ברבי חנינא בואו ונתחכמה למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב (ישעיה סו טז) כי באש נשפט נדונם בחרב (שם) ובחרבו את כל בשר בואו נדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (שם נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א״נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים וכה״א (שמות יד כז) ומצרים נסים לקראתו וינער ה׳ את מצרים בתוך הים והיינו דא״ר אלעזר מ״ד (שם יח יא) כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ג׳ היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה״א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה. (שמות א י) ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי׳ ליה א״ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. (שם) וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי׳ ליה תנא משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. שרי מסים דבר שמשים לבנים (שם) למען ענותו בסבלותם ענותם מיבעי׳ ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. (שם) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהם וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן (שם) את פתום ואת רעמסם רב ושמואל חד אמר פתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי׳ ליה אמר ר״ש בן לקיש רה״ק מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ (שם) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (שם) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה (שם) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמאל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ״ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה:

לג (שמות א׳:ח׳) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ"ד חדש ממש דכתיב חדש ומ"ד שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלך. ומאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה. (שם) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. תנא הוא התחיל בעצה תחלה שנאמר ויאמר אל עמו לפיכך לקח הוא תחלה שנאמר (שם ז) ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שם א) הבה נתחכמה לו להם מיבעי' ליה אמר ר' חמא ברבי חנינא בואו ונתחכמם למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב (ישיעה טו) [כי הנה ה' באש יבא וכתיב] כי באש ה' נשפט נדונם בחרב (שם) ובחרבו את כל בשר בואו נדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (שם נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א"נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים וכה"א (שמות י״ד:כ״ז) ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתום הים והיינו דא"ר אלעזר מ"ד (שם יח) כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב (בראשית כ״ה:כ״ט) ויזד יעקב נזיד. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ג' היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה"א ב) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה. (שמות א׳:י׳) ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי' ליה א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. (שם) וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי' ליה תנא משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. שרי מסים דבר שמשים לבנים (שם) למען ענותו בסבלותם ענותם מיבעי' ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. (שם) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהם וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן (שם) את פתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי' ליה אמר ר"ש בן לקיש רה"ק מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ (שם) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפר רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (שם) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה (שם) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמאל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ"ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה.

‎וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ. רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: כָּל אַחַת וְאַחַת יוֹלֶדֶת שִׁשָּׁה בְּכֶרֶס אֶחָת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁנֵים עָשָׂר, דִּכְתִיב: 'פָּרוּ', שְׁנַיִם, 'וַיִּשְׁרְצוּ', שְׁנַיִם, 'וַיִּרְבּוּ', שְׁנַיִם, 'וַיַּעַצְמוּ', שְׁנַיִם, 'בִּמְאֹד מְאֹד', שְׁנַיִם, 'וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם', הָא שְׁנֵים עָשָׂר. וְרַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם, מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ כֶּחֳרָשִׁים שֶׁל קָנִים. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַמִּצְרִים כָּךְ, חִדְּשׁוּ עֲלֵיהֶן גְּזֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ. וְכִי חָדָשׁ, וַהֲלֹא הוּא פַּרְעֹה? אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ לוֹ הַמִּצְרִים: בּוֹא וְנִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ. אָמַר לָהֶן: שׁוֹטִים, עַד עַכְשָׁיו אָנוּ חַיִּים מִשֶּׁלָּהֶם, וְהֵיאַךְ נִזְדַּוֵּג לָהֶן עַכְשָׁו. אִלּוּלֵי יוֹסֵף לֹא הָיָה לָנוּ חַיִּים. כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם, הוֹרִידוּהוּ מִכִּסְאוֹ שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם עוֹשִׂין הֲרֵינִי עִמָּכֶם, וְהֶעֱמִידוּהוּ. לְפִיכָךְ כְּתִיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ.