מדרש על שמות 1:7

ר׳ יאשיהו אמר מפני שלשה דברים מאריך הקב״ה שנים עם הרשעים בעוה״ז שמא יולידו בנים כשרים או שמא יעשו תשובה ויתקבלו בתשובה, או כדי שישלם להם הקב״ה שכר מצוה קלה שבידם, שכך מצינו שהקב״ה האריך פנים עם אמון ויצא ממנו יאשיהו, האריך פנים עם אחז ויצא ממנו חזקיהו, האריך פנים עם שמעי ויצא ממנו מרדכי. הכל באין לעולם בשיפוי, הצדיקים באין לעולם בשיפוי ונפטרין מן העולם בקולי קולות, וכן את מוצא כשבא אברהם בעוה״ז בא בשיפוי וכשנפטר מן העוה"ז הרעיש את כל העולם כולו, וכן את מוצא ביצחק וכן ביעקב וכן במשה ובן בשמואל וכן בדוד וכן בשלמה, ועליהם ועל הדומה להם ועל העושה כמעשיהם הוא אומר טוב שם משמן טוב (קהלת ז' א׳), טוב שמותן של צדיקים בעולם הזה יותר ממלכים רשעים שנמשחו בשמן המשחה. ר' מאיר אומר מעולה ריחם של צדיקים מריח ארון הברית שריח ארון הברית לא היה אלא מהלך ג' ימים הה״ד ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' וגו' (במדבר י' ל״ג) אבל ריחן של צדיקים מאיר מסוף העולם ועד סופו הה״ד ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד' י״ח) וכן הוא אומר... מכאן שריחן של צדיקים ניכר בחייהם, ומניין אף במותם כן שכן כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג י״ט) תמה גדול וכי יש לך אדם שהוא מכיר בין עצמות אביו לעצמות אמו או בין עצמות ישראל לעצמות גוים, אמור מעתה את מוצא כיון שנכנס משה לפלטירן של מלכים היה מריח ארונו של יוסף כריח ארון הברית ואמר בודאי אילו עצמות של יוסף, וכן הוא אומר ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א' ז') תרין אמוראין: אם לגדול שבשרצים את מדמה אותם הרי עכברה יולדת ששה, ואם לקטן שבשרצים את מדמה אותם הרי עקרבא יולדת ששים, להודיע שבחו של משה שכל ישראל היו עוסקים בביזת מצרים ומשה היה עוסק בעצמות יוסף, וכן כתיב ויקח משה את עצמות יוסף (שמות י״ג י״ט). ומי הודיע למשה היכן היה יוסף קבור? אלא אמרו חכמים סרח בת אשר שהיתה באותו הדור הלכה ואמרה למשה:

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו. מנא לן ממשה רבינו שנאמר (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו. ואע״ג דבעי משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ״ה אוקמיה בזרעיה שנאמר (דה״א כג טו-טז) ובני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו׳ ובני רחביה רבו למעלה וגו׳. ותני רב יוסף למעלה מס׳ רבוא. אתיה רביה רביה. כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם (שמות א ז) פרו וישרצו וירבו:

לד וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: כָּל דִּבּוּר וְדִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטוֹבָה, אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי, לֹא חָזַר בּוֹ. מְנָא לָן? מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט׳:י״ד) "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם וְגוֹ', וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ". וְאַף עַל גַּב דְּבָעֵי מֹשֶׁה רַחֲמֵי עֲלֵיהּ דְּמִלְּתָא וּבִטְלָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי אוּקְמֵיהּ בְּזַרְעֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כ״ג:י״ז) "בְּנֵי מֹשֶׁה, גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר, וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָראֹשׁ וְגוֹ', וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה" וְגוֹ', וְתָנִי רַב יוֹסֵף: לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא. אַתְיָא 'רְבִיָּה' 'רְבִיָּה'. כְּתִיב הָכָא: "רָבוּ לְמַעְלָה", וּכְתִיב הָתָם: (שמות א׳:ז׳) "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ".