מדרש על שמות 10:4

רְאֵה אָנֹכִי וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וְגוֹ', אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ, יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים, וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ, בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ (איוב לו, י-יב). וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא צָרָה לָאָדָם עַד שֶׁהוּא גּוֹלֶה לְאָזְנוֹ וּמַתְרֶה בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ. אִם חָזַר בּוֹ, הֲרֵי יָפֶה. אִם לָאו, מֵבִיא עָלָיו רָעוֹת. וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מִפַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, כְּשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא עָלָיו מַכָּה, הָיָה שׁוֹלֵחַ וּמַתְרֶה בּוֹ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלְךָ (שמות י, ד). וְכֵן הִנְנִי נוֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בִּצְפַרְדְּעִים (שם ז, כז). מַתְרֶה בּוֹ לַמּוּסָר, לְמוּסָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וַיֹּאמֶר כִּי יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן (איוב לו, י), מֵעַוֵּל בְּנֵי אָדָם וּמִלְּעַוֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב, בַּטּוֹב הֵם מַשְׁלִימִין שְׁנוֹתֵיהֶם.

[ראו קרא ה' בשם בצלאל]. זש"ה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וגו' (ישעיה מ כה כו), אמר הקב"ה ואל מי תדמיוני, בשר ודם אם יהיה מהלך בחשיכה, ואדם בא ומאיר לו, אינו צריך להחזיק לו טובה, ואתם ישנים בלילה, ואני מעלה לכם את האורה, אין אתם צריכין להחזיק לי טובה, שאו מרום עיניכם וגו' בזכות מה הם עומדים, אלה תולדות השמים והארץ, בזכות ואלה שמות בני ישראל (שמות א א), ואלה בזכות מי, בזכות אלה העדות והחקים והמשפטים (דברים ד מה).

ראו קרא ה' בשם [בצלאל בן אורי בן חור]. מה צורך היה לחור להזכר כאן, אלא שנתן נפשו על הקבה, כיון שבקשו ישראל לעבוד ע"ז לא הניח להם, עמדו והרגו אותו, א"ל הקב"ה חייך שאני פורע לך, למה הדבר דומה למלך שמרדו לגיונותיו, עמד שר צבא שלו ונלחם בהם, אמר להם במלך אתם מורדים, עמדו עליו הרגוהו, בא המלך ואמר היכן הוא שר צבא שלי, אמרו לו הרגו אותו הלגיונות, א"ל המלך חייך אילו ממון נתת עלי הייתי פורע לך, עכשיו נפשך נתת עלי, חייך כל בנים שיש לך אני אכדלן בעולם, ואעשה אותן דוכסין (ואפרסכין) [ואפרכסין], כך חור נתן נפשו על הקב"ה במעשה העגל, א"ל הקב"ה חייך כל בניך אני אגדלן בעולם, ראו קרא ה' בשם וגו', וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת (שמות לה לא), ולא תאמר בצלאל עצמו, אלא כל מי שהיה עוסק במלאכת המשכן נתן בהם הקב"ה בינה חכמה ודעת, שנאמר ויעשו כל חכם לב וגו' (שם לו ח), ומכולם לא נתפרסם אלא בצלאל, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל.