מדרש על שמות 13:1

וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי אין קדש לי אלא הפריש יכול אם מפרישו אתה הרי הוא מקודש ואם לאו אינו מקודש ת"ל הוא בין שאתה מפרישו בין שאין אתה מפרישו: פטר רחם. פרט ליוצא דופן: בבני ישראל. אין לי אלא ישראל מנין לרבות גרים ועבדים משוחררין ת"ל בכור כל בכור מיכן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיפטרו רחם מישראל: באדם ובבהמה. את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לויים שאין לך בהם באדם לא יהא לך בהם בבהמה: לי הוא. ודאי ולא הספק: לי הוא. בין שאתה מפרישו בין שאי אתה מפרישו: לי הוא. אין בכור לנחלה אלא אחד: לי הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרובה:

ד"א ושננתם לבניך - אלו בשנון ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון. שהיה בדין: ומה אם "ויאמר", שאינו בקשירה, הרי הוא בשנון - "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", שישנן בקשירה - אינו דין שישנן בשנון?! ת"ל "ושננתם לבניך": אלו בשנון, ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון.

ארץ זבת חלב ודבש. נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש, ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש. מה להלן ארץ חמשת עממים, אף כאן ארץ חמשת עממים. מכאן היה ר' יוסי הגלילי אומר, אין מביאים בכורים מעבר לירדן, שאינה זבת חלב ודבש.