מדרש על שמות 14:6

ואת עמו לקח עמו. לקחם בדברים, שבזבז לםה אוצרותיו:

כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ. אָמַר רַבִּי לֵוִי, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַע כֶּרֶם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְהָיוּ בְּתוֹכוֹ אֲרָזִים גְּדוֹלִים וְקוֹצִים. הָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְקָצַץ אֶת הָאֲרָזִים וְהִנִּיחַ אֶת הַקּוֹצִים. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ, אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, הַקּוֹצִים שֶׁאוֹחֲזִים בִּבְגָדֵינוּ וְקוֹרְעִין אוֹתָן הִנַּחְתָּ, וְקָצַצְתָּ אֶת הָאֲרָזִים. אָמַר לָהֶם: אִלּוּ קָצַצְתִּי אֶת הַקּוֹצִים וְהִנַּחְתִּי אֶת הָאֲרָזִים, בְּמַה הָיִיתִי גּוֹדֵר אֶת כַּרְמִי, אֶלָּא יָפֶה עָשִׂיתִי, יַעֲמֹד הַכֶּרֶם עַל עָמְדוֹ, וַאֲנִי מַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר. וְכָךְ יִשְׂרָאֵל הֵם כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (ישעיה ה, ז). וְהִכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ וְקָצַץ אֶת הָאֲרָזִים שֶׁבָּהּ שֶׁהֵם הַגּוֹיִם הָעוֹמְדִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְגוֹ' (עמוס ב, ט). וְהִנִּיחַ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֵי בְנֵיהֶם שָׁם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל (שופטים ג, א), הֲשׁוֹמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה'. וּכְשֶׁיַּעֲמֹד הַכֶּרֶם עַל עָמְדוֹ בְּמִשְׁמֶרֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יֻצָּתוּ (ישעיה לג, יב). וּכְתִיב: כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ וְגוֹ' (שם מ, יז). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם רְאֵה מֶה עָשָׂה פַּרְעֹה. לָקַח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְגוֹ' (שמות יד, ו), שְׁלֹשִים אִישׁ יָצְאוּ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, רְאֵה כַּמָּה אוּכְלֻסִין יָצְאוּ עִם פַּרְעֹה. כְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, נִבְהֲלוּ מִפְּנֵיהֶם. מַה כְּתִיב: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ' (שם פסוק יט). וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין, מִי יוּכַל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד אֵלּוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם, כָּל אֵלּוּ חֲשׁוּבִים לְפָנַי כְּאִישׁ אֶחָד וּכְרֶכֶב אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה וְגוֹ' (שמות טו, יט). וְכֻלָּן מֵתוּ בִּנְשִׁימָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: נָשַׁפְתָּ בְּרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם (שם טו, י). וְכֵן עֲתִידִין גוֹג וּמָגוֹג לָבֹא עַל יִשְׂרָאֵל, וְגַם הֵם יִשָּׂרְפוּ כֻּלָּם בִּשְׂרֵפָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְגוֹ' (יחזקאל לח, כב). וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהִתְגַּדַּלְתִּי וְהִתְקַדַּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְגוֹ' (שם פסוק כג).

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה (משלי כא, לא). מַהוּ סוּס מוּכָן. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם מַה כְּתִיב שָׁם, וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם (שמות יד, ה). מִיָּד, וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ, וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר (שם פסוק ו, ז). עָמַד פַּרְעֹה וְהִלְבִּישׁ כָּל הַסּוּסִים וַאֲפִילוּ כָּל הַהֶדְיוֹטוֹת, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וְגוֹ' כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ (שם פסוק ט), מְלַמֵּד, שֶׁלֹּא חָלָה אֶחָד מֵהֶם, וְלֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, וְלֹא נִתְיַגַּע אֶחָד מֵהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וְגוֹ'. וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם (שם פסוק י), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִילוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צוֹעֲקִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' (שם). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה (שה״‎ש ב, יד). לְמָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִלִּפְנֵי הַנֵּץ, וּבָאָה לְהִכָּנֵס לִפְנִים מִן הַסֶּלַע, וְהָיָה הַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ. בִּקְשָׁה לָצֵאת, הֲרֵי הַנֵּץ עַל הַפֶּתַח. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל, הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם, וְהַשּׂוֹנֵא רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם, וְהַחַיּוֹת מִן הַמִּדְבָּר, וְהָיוּ מוּקָפִין מֵאַרְבַּע רוּחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ הַחַיּוֹת מִן הַמִּדְבָּר. שֶׁנֶּאֱמַר: סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר (שמות יד, ג). וְאֵין סָגַר אֶלָּא חַיּוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא (דניאל ו, כג). מֶה עָשׂוּ. נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְצָעֲקוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְגוֹ' וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. לְכָךְ כְּתִיב: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע.