מדרש על שמות 14:5

בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר (במדבר ג, יד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ יְחִידִים אֶלָּא הִפְרֵיתִי אוֹתָן וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָן וַעֲשִׂיתִים בָּתִּים שֶׁיֵּשְׁבוּ בָּהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּיצַד, דָּוִד הָיָה יְחִידִי וְעָשִׂיתִי אוֹתוֹ בַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כא, כב): בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה'. וְאַהֲרֹן הָיָה יְחִידִי וְעָשִׂיתִי אוֹתוֹ בַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, כ): בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה' (תהלים קלה, יט): בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה'. וְאַף יִשְׂרָאֵל יְחִידִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וגו', וְהִרְבָּה אוֹתָן הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, י): ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וגו', הֱוֵי: מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב וגו', שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת לְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לוֹ הַכֹּל מוֹדִים שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יָמִים בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם, מִשִּׁשָּׁה וּלְכָאן מַהוּ עוֹשֶׂה, אָמַר לָהּ מַעֲלֶה סֻלָּמוֹת וּמוֹרִיד סֻלָּמוֹת, פְּלוֹנִי שֶׁהָיָה עָשִׁיר יַעֲנִי וּפְלוֹנִי שֶׁהָיָה עָנִי יַעֲשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, ז): ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אוֹמֵר לֹא הֱשִׁיבָהּ כֵּן, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהּ מְזַוֵּג בְּעוֹלָמוֹ זִוּוּגִים וְאוֹמֵר פְּלוֹנִי יִשָֹּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי וּמוֹשִׁיבָן בְּבָתֵּיהֶן. אָמְרָה לוֹ יְכוֹלָה אֲנִי לְזַוֵּג אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד, שָׁתַק רַבִּי יוֹסֵי וְהָלַךְ לוֹ, מֶה עָשְׂתָה, הֵבִיאָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְזִוְּגָתַן זֶה לָזֶה, אָמְרָה לָהֶם פְּלוֹנִי יִשָֹּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ עִמָּהֶן בַּלַּיְלָה נָפְלָה קְטָטָה בֵּינֵיהֶן וְעָמְדוּ וְהִכּוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, לַבֹּקֶר הָלְכוּ אֶצְלָהּ דֵּין רֵישֵׁיהּ פָּצוּעַ, וְדֵין יָדֵיהּ פָּצוּעַ. שָׁלְחָה בִּשְׁבִיל רַבִּי יוֹסֵי וְסִפְּרָה לוֹ הַמַּעֲשֶׂה, אָמַר לָהּ אִם הַדָּבָר הַזֶּה קַל הוּא בְּעֵינַיִךְ קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה וגו', מַהוּ אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְדָן אוֹתָם וּמֵבִיא זֶה מִמָּקוֹם אֶחָד וְזֶה מִמָּקוֹם אַחֵר וּמוֹשִׁיבָן בְּבַיִת אֶחָד. מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִבָּתֵּיהֶם אֲסוּרִים בְּעַל כָּרְחָן וּמְזַוְּגָן. בַּכּוֹשָׁרוֹת, אִם אֵינָן זוֹכִין בּוֹכִין, וְאִם זָכוּ מְשׁוֹרְרִין. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, שֶׁהוּא מְזַוֵּג לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹתָן. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב, מִי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אִשָּׁה הֲגוּנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בָּתִּים, וְאֵין יָחִיד אֶלָּא לָשׁוֹן גְּדֻלָּה, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית כו, י): כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, וְאוֹמֵר (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, וְהוּא מוֹצִיא מֵהֶם בָּנִים בַּעֲלֵי תּוֹרָה, אוֹסְרִים וּמַכְשִׁירִים, הֱוֵי: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. (תהלים סח, ז): אַךְ סוֹרְרִים, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אִשָּׁה הֲגוּנָה לוֹ, יוֹצְאִין מֵהֶם בָּנִים עַמֵּי הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, ז): שָׁכְנוּ צְחִיחָה, וְאֵין צְחִיחָה אֶלָּא לְשׁוֹן צָמָא, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה ה, יג): צִחֵה צָמָא, וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: צְחִיחָה, שֶׁהֵן צְמֵאִים בְּלֹא תוֹרָה, הֵיךְ מָה דְתֵימָא (עמוס ח, יא): לֹא רָעֵב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמֵא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי ה', דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים, מִי הָיָה זֶה עַמְרָם וְיוֹכֶבֶד, בִּזְכוּת לְהוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִוֵּג יוֹכֶבֶד לְעַמְרָם בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲמֹד מֵהֶם גּוֹאֵל וְיִגְאַל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיָּרְדוּ יְחִידִים לְמִצְרַיִם בְּשִׁבְעִים נָפֶשׁ, וַעֲשָׂאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, ז): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וגו', מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, עַל שֶׁהִרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הַזְּנוּת הוֹצִיאָן מִמִּצְרַיִם, וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה וגו', גַּן נָעוּל, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּל נָעוּל, אֵלּוּ נְשֵׁי הָאֲנָשִׁים, מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַפְּנוּיוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּזְכוּתָם אֲנִי גוֹאֵל אֶת בָּנַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, בִּזְכוּת כֵּן שְׁלָחַיִךְ (שמות יג, יג): וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, הֱוֵי: בִּזְכוּת הַנָּשִׁים כְּשֵׁרוֹת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לְכָךְ נֶאֱמַר: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא יָצְאוּ אֶלָּא בַּכּוֹשָׁרוֹת, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לֹא הוֹצִיאָם אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ כָּשֵׁר לָצֵאת, לֹא בְּתַמּוּז מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְלֹא בְּטֵבֵת מִפְּנֵי הַצִּנָּה, אֶלָּא בְּנִיסָן שֶׁהוּא כָּשֵׁר לָצֵאת בּוֹ לַדֶּרֶךְ, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא צִנָּה קָשָׁה, וְאִם תֹּאמַר תִּשְׁרֵי הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ עוֹנוֹת גְּשָׁמִים, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּכּוֹשָׁרוֹת, אוֹתָן שֶׁהָיוּ בּוֹכִין, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל וּמשֶׁה (שמות ב, ו): וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וְכֵן (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', הֲרֵי הֵם מְשׁוֹרְרִין עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּכִיָּה וְשִׁירָה יֵשׁ כָּאן, הַמִּצְרִיִּים בּוֹכִים מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּזוּזִים, שֶׁבְּזָזוּם יִשְׂרָאֵל וְרִיקְנוּ בָּתֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, לו): וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשׁוֹרְרִים, שֶׁהָיוּ טְעוּנִים בִּזַּת שׂוֹנְאֵיהֶם, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, אֲדוֹנוֹ שֶׁל עֶבֶד בּוֹכֶה שֶׁבָּרַח עַבְדּוֹ לְפָנָיו, וְעֶבֶד מְשׁוֹרֵר שֶׁנִּפְנָה מִן הַשִּׁעְבּוּד, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים בּוֹכִין שֶׁבָּרְחוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, ה): וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה שֶׁנִּפְנוּ מִן הַשִּׁעְבּוּד, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בְּאֵיזֶה זְכוּת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אָמַר רַבִּי חִילְפַיי בִּזְכוּת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּכּוֹשָׁרוֹת, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (הושע יב, ה): וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים בִּזְכוּת הַנָּשִׁים, הָאִמָּהוֹת הַכְּשֵׁרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּכּוֹשָׁרוֹת. בְּכִשְּׁרוֹן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בַּכּוֹשָׁרוֹת, בַּיָּפוֹת וּכְשֵׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, בִּזְכוּת הַכְּשֵׁרִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם יָצְאוּ, וּמִי הָיוּ הַכְּשֵׁרִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם, אֶלָּא זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּמִצְרַיִם, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי הָיוּ עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָלִין עַצְמָן, לְפִיכָךְ משֶׁה מְקַלְּסָן בְּסוֹף מִיתָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ט): כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, הֱוֵי: בִּזְכוּת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, בִּזְכוּת מַה יָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִפְנֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵם עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט, מו): וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל מְנָת (שמות כט, מו): לְשָׁכְנִי בְּתוֹכָם, הֱוֵי: לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁכָּן. וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי בִּזְכוּת מָה יָצְאוּ, שֶׁמָּא בִּזְכוּת אֹהֶל מוֹעֵד יָצְאוּ אַף הֵם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לֹא, אֶלָּא בִּזְכוּת עַצְמָן יָצְאוּ, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר הוּא מַזְכִּיר אֹהֶל מוֹעֵד וִיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, א): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מַזְכִּיר מִיָּד (במדבר א, א): לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת אֹהֶל מוֹעֵד, אֲבָל בְּנֵי לֵוִי שֶׁיָּצְאוּ בִּזְכוּת עַצְמָן, כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לִמְנוֹתָן אֵינוֹ מַזְכִּיר בְּפָרָשָׁתָן לֹא אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא יְצִיאַת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר.

ויגד למלך מצרים. מי הגיד לו, אותם פטרונין שהלכו עם ישראל ממצרים, כיון שהלכו ישראל במדבר שלשה ימים, והגיע יום רביעי, ורצו יום רביעי לילך אמרו להם אין רשות בידינו עוד להניח אתכם שתלכו, עמדו ישראל והרגום, ואותם שנשאר בהם ברחו למצרים, והגידו לפרעה על כל הקורות אותם, מיד הוא בעצמו אסר את רכבו, הדא הוא דכתיב ויאסר את רכבו, מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, גם מבלעם שהוא השכים בבקר ויחבש את אתונו (במדבר כב כא), ואהבה מקלקלת את השורה מאברהם, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו (בראשית כה ג):

כל שבעת הימים היה הקב"ה מדבר עם משה בסנה, שנאמר ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך (שמות ד י), שלשם ג' ימים, וג' גם גם גם, ויום שהיה מדבר, הרי ז' ימים ופרק הפסח היה, ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים, וכן בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים, בט"ו בניסן באו המלאכים אצל אבינו אברהם לבשרו, ובאותו הפרק לשנה הבאה נולד אבינו יצחק, שנאמר למועד אשוב (בראשית יח יד), ובט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו' (שמות יב מא), קץ אחד לכולן, בי"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה, נסעו מרעמסס, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שם יב לז), וכתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש (במדבר לג ג), וכתיב ומצרים מקברים וגו', (שם לג ד), ומרעמסס נסעו לסכות, ומסכות לאתם, [ומאתם] לפני פי החירות, הרי ג' ימים, ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה), בחמישי ובשש וירדפו מצרים וגו' (שם יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם יד כ), לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם טו א), ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח, מים סוף נסעו למרה, שנאמר ויבאו מרתה וגו' (שם טו כג), ואומר שם שם לו חק ומשפט (שם טו כה), שם נתנו לישראל עשר מצות, שבע מהן שנצטוו עליהן בני נח, דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל (בראשית ב טז), ויצו אלו הדינין, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (שם יח יט), וכתיב לעשות צדקה ומשפט (שם), ה' זו ברכת השם, שנאמר ונקב שם ה' (ויקרא כד טז), אלהים זו ע"ז, שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ג), על האדם זו שפיכות דמים, שנאמר שפך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו), לאמר זה גילוי עריות, שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג' א), מכל עץ הגן זה הגזל, שנאמר או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו (ויקרא ה כד), ותאני רבי חייא הנשמר בגגה אסור משום גזל ושאינו נשמר בגגה מותר משום גזל, אכל תאכל זה אבר מן החי, שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו: (בראשית ט ד), הוסיפו עליהן ישראל באותה שעה שבת ודינים וכיבוד אב ואם, ממרה נסעו לאילם, שנאמר ויסעו ממרה ויבאו אילמה וגו' (במדבר לג ט), הא למדנו שלא היו ישראל חונין אלא על המים, ומאילם נסעו לאלוש, שנאמר ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין (שמות טז א) (הוא אלוש) בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים (שם), ואחד בשבת היה, הא למדנו שראש חדש אייר באחד בשבת היה, ועוד למדנו שהיו ישראל אוכלין מעוגה שהוציאו בידם ממצרים כל שלשים יום, ובו ביום כלתה, ולערב אכלו את השליו ולמשכים לקטו את המן, ובאלוש נתנה להם השבת, ושם עשו שבת ראשונה, שנאמר וישבתו העם ביום השבעי (שם טז ל), באחד בשבת בכ"ג באייר נסעו מאלוש ובאו להם לרפידים, ושם נתנה להם הבאר ונלחמו עם עמלק ושם עשו שבת שניה, נסעו מרפידים ובאו להן למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד. כל חמשת הימים היה משה עולה לראש ההר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום, ומשיב דבריהם לפני המקום, בשלישי בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות, ויום השבת היה: