מדרש על שמות 15:12

כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא סְלִיק רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ לִגְמִילוּת חִסְדָּא וּסְלִיק עִמְהוֹן רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא, וַהֲוָה תַּמָּן חַד סַב בָּעֵי לְמֵיעַל וּמִיפְתַּח עֲלוֹי וְלָא שַׁבְקוּנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא קֳדָם אִילֵין אַרְיְוָתָא דְאוֹרָיְיתָא אַתְּ פְּתַח פּוּמָךְ, אֲמַר לְהוֹ רַבִּי יוֹחָנָן שַׁבְקוּנֵיהּ דְּהוּא גְּבַר סָב, יֵיעוּל וְיִשְׁתַּבַּח בְּאַתְרֵיהּ. עָאל וּפְתַח וַאֲמַר מָצִינוּ שֶׁסִּלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִמֵּאָה תּוֹכָחוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם שֶׁבְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה, וּמֵחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. בַּתּוֹכָחוֹת כְּתִיב (דברים כח, נט): וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ. וּבְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב: וַתֵּרֶד פְּלָאִים. אֲבָל בְּסִילוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּתִיב (ישעיה כט, יד): לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא. וְכָל כָּךְ לָמָּה (ישעיה כט, יד): וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא יֶהֱוֵי דֵין גַּבְרָא בְּרִיךְ פּוּמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אִלּוּ לָא שְׁבַקְתּוּנֵיהּ מְנָן הֲוֵינָן שָׁמְעִין דָּא מַרְגָּלִיתָא. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. (תהלים קיט, פה): כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר תַּרְתֵּי כְּתִיב (דברים כב, ו): לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְכָאן (הושע י, יד): אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֲמַר אֲחוֹרֵי, כְּתִיב (ירמיה ט, כ): לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, וְלֹא מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת. בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת, וְלֹא מִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וְכָאן אַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וגו', הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר תַּרְתֵּי כְּתִיב (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, וְכָאן נֶהֶרְגוּ בֵּן וְאֵם בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י, יד): אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה. הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר אֲחוֹרֵי, כְּתִיב (ויקרא יז, יג): אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר, וְכָאן (תהלים עט, ג): שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לַחֲמוֹרִים נָתַתָּ קְבוּרָה, וּלְבָנֶיךָ לֹא נָתַתָּ קְבוּרָה. לַחֲמוֹרִים נָתַתָּ קְבוּרָה, אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם. וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְפִי שֶׁהָיָה הַיָּם זוֹרְקָן לַיַּבָּשָׁה, וְיַבָּשָׁה זוֹרְקָן לַיָּם, יָם אוֹמֵר לַיַּבָּשָׁה קַבְּלִי אֻכְלוּסַיִךְ, וְיַבָּשָׁה אוֹמֶרֶת לַיָּם קַבְּלִי אֻכְלוּסַיִךְ, אָמְרָה יַבָּשָׁה וּמָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹא קִבַּלְתִּי אֶלָּא דָּמוֹ שֶׁל הֶבֶל נֶאֱמַר בִּי (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, הֵיאַךְ אֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל דַּם כָּל הֶהָמוֹן הַזֶּה, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִידָהּ בַּדִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו, יב): נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ, וְאֵין יָמִין אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, ח): נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ. וּלְעַמְּךָ לֹא נָתַתָּ קְבוּרָה, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.

ירידה הרביעית שירד למצרים, מ"נ אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מ"ו ד'). שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהר[ה]ר בלבו ואומר אעזב ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ארץ ששכינתו של הקב"ה שרויה בתוכה, ואלכה אל ארץ טמאה אל תוך ערלים בני חם. שאין יראת שמים עליהם. א"ל הקב"ה אל תירא [וגו'] אנכי ארד עמך וגו'. וכששמע יעקב את הדבר הזה נטל את בניו ואת כל נפשות ביתו וירד למצרים. מ"נ [בניו ו] בני בניו וגו' (שם שם ז'). כת' אחד אומר ואת דינה (שם ט"ו) (כך) [כן] הוא אומר בנותיו. ללמדך שכל זרע של יעקב היו נשואין את אחיותיהן כדי שלא יתחתנו באומות העולם. ולפיכך נקראו זרע אמת. מ"נ ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת (ירמיה ב' כ"א). וכשבא יעקב אל גבול מצרים התייחס הזכרים ששים וששה. מ"נ כל הנפש הבאה וגו' (בראשית שם כ"ו) יוסף ושני בניו ששים ותשעה וכת' בשבעים נפש וגו' (דברים י' כ"ב). מה עשה הקב"ה נכנס במניין עמהם ועלה מספר כולה שבעים. לקיים מה שנ' אנכי ארד עמך מצרימה. וכשנגאלו אבותינו ממצרים התייחסו הזכרים ששים רבוא חסר אחת. מ"נ [כ]שש מאות רגלי וגו' (שמות י"ב ל"ז). מה עשה הקב"ה נכנס במניין עמהם ועלה מספר ששים רבוא. לקיים מה שנאמר אנכי אעלך גם עלה (בראשית שם): רבי ישמעאל אומר עשר פעמים אמרו בני יעקב ליוסף. עבדך אבינו. שמע יוסף הדבר הזה ושתק שתיקה כהודאה. לפיכך קצר משני חייו עשר שנים. שמע יוסף שבא יעקב אל גבול מצרים ונטל את כל אנשי המלחמה המהלכים עמו ויצא לקראתו. לפי שכל העם יוצאין לקראת המלך ואין המלך יוצא לקראת העם. מכאן שאביו של אדם כמלכין. ר' מנחם אמר היתר רוה"ק שרוייה על יוסף מנעוריו ומנהלת אותו בכל חכמה כרעה שמנהג את צאנו. מ"נ (כצאן יוסף) רועה ישראל האזינה [נהג כצאן יוסף] (תהלים פ' ב'). בכל חכמתו הטתו אשה אחת, וכשבקש להרגיל דבר [בא] איקונין של אביו ודחו לאחוריו היו ביו. שלשה כבשו יצרן לפני יוצרן [ואלו] הן יוסף ובועז ופלטי בן ליש. היה צפוי לעמד ליוסף שנים עשר שבטים. יצאו מראשי אצבעותיו זרע של עשרה שבטים ונשתיירו שני שבטים מנשה ואפרים. מ"נ ותשב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו (בראשית מ"ט כ"ד). הוצ[י]אה עליו האשה עילות דברים לעשקי'. נחבש בבית האסורין עשר שנים ושם פתר חלומות של עבדי פרעה. מ"נ ויהי כאשר [פתר] לנו כן היה (שם מ"א י"ב). ועוד כשהיה יוצא לשוק וראה שם כל העמים עומדין כיתות כיתות חבורות חבורות מדברים כל עם ועם כלשונן היה יודע מה הם אומרים. מ"נ עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי [אשמע] (תהלים פ"א ו'). ועוד כשהיה רוכב ועובר בתוך ארץ [מצרים] בנות מצריות מצעדות עליו מעל החומר ומשליכות עליו טבעות של זהב ולא נסתכל לראות בהן יפיותן ולא שזפתו עין אדם. מ"נ בן פרת יוסף בן פרת עלי עין (בראשית מ"ט כ"ב). שאלו אלו לאלו כמה ממכר השוק מהן. בהן היו פותחין את שער ממכר השוק. וכשהיו באין אצל יוסף אומר להם כשם ששמעתם כך הוא. לפי שלא להוציא שער ממכר פחות. מכאן אתה למד שכל מי שמוציא שער ממכר פחות אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' תנחומ' אומ' צוה יוסף ובנה אוצרות מאכל בכל עיר. וקיבץ את כל תבואת הארץ אל אוצרות. ומצרים היו מלשין עליו ואומר עכשו תולעת אוכלת אוצרות יוסף. ולא שלטו בהם רימה ולא חסרו עד יום מותו. וכלכל את כל הארץ ברעב לחם. לפיכך נקרא(ת) כלכול. מ"נ ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו' (שם מ"ז י"ב). רבי אליע' או' באסיפתו של יעקב קרא ליוסף בנו ואמ'. בני השבע לי בברית מילה שאת מעלה אותי אל קברת אבותי אל מערת המכפלה. מ"נ שים נא ידך תחת ירכי (שם שם כ"ט) שבך הראשונים נשבעין בברית מילה קודם שניתנה (שה') התורה. מ"נ ויאמר השבעה לי וישבע וישתחו ישראל על ראש המטה (שם לא). כשעלה יוסף לקבור את אביו עלו אתו כל גדולי מלכות לגמול חסד עם יעקב אביו. מ"נ ויעל יוסף לקבר את אביו וגו' (שם ג' ז'). ונמצאת מחנה יוסף ארבעים וחמשה אלף. ויעל עמו גם רכב גם פרשים (שם ח') והיו מביאין לחם רעבון של מחנה יוסף. אמר להם הקב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי ואני נותן שכרכם לבני בניכם. וכשמתו מצרים לא נגעו במים אלא זכו לקבר בארץ. מ"נ נטית ימינך תבלעמו ארץ (שמות ט"ו י"ב). וכשבא אל מערת המכפלה בא עליהם עשו הרשע מהר שעיר לערער ריב. אמר להם. מערת המכפלה שלי הוא. מה עשה יוסף שגר את נפתלי שהיה יודע לכבוש במזלות להביא כתה שהיה ביניהם. מ"נ נפתלי אילה [וגו'] (בראשית מ"ט כ"א) אל תיקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. חשים בן דן היה פגום באזניו ובלשונו אמר להם מה זה. אמרו בשביל אותו האיש שאין מניח אותנו לגמול חסד עם יעקב אבינו. מה עשה. נטל את חרבו והחתיך את ראשו אל מערת המכפלה ואת גויתו שלחו אל הר שעיר אחזתו. מה עשה יצחק נטל את ראשו של עשו והיה מביאו לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע. אחן רשע זה שלא למד צדק כל מצות שבתורה, מ"נ יוחנן רשע בל למד צדק (ישעיהו כ״ו:י׳' י') אעפ"י שעל לארץ אל מערת המכפלה בעול היה מדבר בארץ נכחו תיעול (שם). השיבו הקב"ה אמר לו, חי אני אם יראה גאות ה':

נטית ימינך תבלעמו ארץ. כשהקיאם הים ליבשה לא היתה הארץ יכולה לבקלם מפני שנתיראה מיום הדין, והיתה סבורה שיקללה הקב"ה כמו שקיללה על דם הבל, ונשבע הקב"ה שלא יקללה על זאת: