מדרש על שמות 15:8

וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי (אסתר א, יב), שָׁלְחָה וְאָמְרָה לוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵן נוֹגְעִין בְּלִבּוֹ, אָמְרָה לוֹ אִם רוֹאִין אוֹתִי נָאָה, הֵן נוֹתְנִין עֵינֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי וְהוֹרְגִים אוֹתְךָ, וְאִם רוֹאִין אוֹתִי כְּעוּרָה, אַתְּ מִתְגַּנֶּה בִּי. רְמָזַתּוּ וְלֹא נִרְמָז עֲקָצַתּוּ וְלֹא נֶעֱקָץ, שָׁלְחָה וְאָמְרָה לוֹ קוֹמִיס אִיסְטַבְּלָאטִי שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיִיתָ וְהָיִיתָ לָמוּד לִהְיוֹת מַכְנִיס לְפָנֶיךָ נָשִׁים זוֹנוֹת עֲרֻמּוֹת, וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּכְנַסְתָּ לַמַּלְכוּת לֹא חָזַרְתָּ מִקִּלְקוּלְךָ, רְמָזַתּוּ וְלֹא נִרְמָז עֲקָצַתּוּ וְלֹא נֶעֱקָץ, שָׁלְחָה וְאָמְרָה, אֲפִלּוּ אַנְדִּתִיקוּס שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא נִדּוֹנוּ עֲרֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ג, כא): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן. רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגוּלֵיהוֹן, וְרַבִּי הוּנָא אָמַר בְּמוֹקְסֵיהוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם אֶלָּא עֲרֻמִּים, וּמַה טַּעַם, דִּכְתִיב (תהלים עג, כ): בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הֵן דְּלִיסְטָאוֹת מְקַפֵּחַ תַּמָּן מִצְטְלֵב. אָמַר רַבִּי נָתָן אַף מִצְרִיִּים בְּרִידְתָּן בַּיָּם לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא עֲרֻמִּים, מַה טַּעַם (שמות טו, ח): וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר אֵין הָרָשָׁע יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה קִנִיגִין דִּידֵיהּ הֵיאַךְ הֲוָה מִיתְּצֵיד.

ס׳) עשרה נסים נעשו לישראל על ים סוף: נבקע הים - שנאמר ויבקעו המים (שמות י״ד:כ״א), ונעשה כמין כיפה - שנאמר נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו (חבקוק ג' י"ד), ונעשה יבשה - שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ונעשה חומר למצרים - שנאמר דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים (חבקוק שם ט"ו), ונעשה כסלעים - שנאמר שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם (תהלים ע"ד י"ג), ונעשה פירורין - שנאמר אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם (שם), ונעשה להם כמין בולס של זכוכית והיו רואין זה את זה - שנאמר חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים (ש"ב כ"ב י"ב), ונעשו מחיצות של מים שהיו זכים כשחקים, ויצא להם מים מתוקים מתוך מים מלוחים - שנאמר נצבו כמו נד נוזלים (שמות ט״ו:ח׳), ואותן המים כיון שמסתפקין מהם קופאין - שנאמר קפאו תהומות בלב ים.

קפאו תהומות בלב ים. עד לבו של ים, מה לבו של אדם עומד בשלישותו, כך לבו של ים קפה בשלישותו: