Chasidut על שמות 15:8

וישב הים לפנות בוקר לאיתנו. (בראשית רבה ה') א"ר יוחנן תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הה"ד וישב הים לאיתנו לתנאין שהתנה עמו. להבין הענין שלפי זה היה מהראוי שתיבת "לאיתנו" יהיה נאמר בהכתוב שמדבר בקריעת הים מאי משמע שעיקר הזכרת התנאי היה צריך להאמר בוישב הים כי באמת הוא כל הנם רק מצד האדם יען שמורגל ומשוקע בהטבע לזה כאשר יראה השתנות הטבע נחשב אצלו לנס ופלא כמו כאן מפני שנתיישן בדעת האדם הטבע שהים הולך וסוער תמיד ופתאום כרגע נבקעו המים והיה לנס ופלא. אבל קודם שנתיישן כן בהטבע לא היה זה לנס כמו ביום שנברא בו אדה"ר אז היה בעיניו לפלא כאשר ראה הים הולך וסוער כמו שבעינינו עתה קריעת הים. אכן אף שכל עיקר הנם מהשתנות הטבע הוא רק מצד התיישנות הטבע וההרגל מ"מ מצינו (תענית כ"ד.) רבא בעי רחמי על מטר בתקופת תמוז אתחזי לי' אבוה בחלמא וכו' ואמר אליו מי איכא דמטרח כלפי שמיא כולי האי. היינו אחר שהשי"ת הציב רצון שיהי' הסתר בעוה"ז ולא יתראה הכרה מפורשת בכדי שיהיה מקום להבריאה להתגדר שביגיע כפיו בעבודת ה' שהיה עובד בתוך ההסתר בא על הכרה זו להכיר שהשי"ת מושל בכל לזה מי שמגלה מפורש ומאיר לעיני כל שאין שום נס והסתר מצד הטבע זה נקרא מטרח כלפי שמיא כי אם היה חפץ השי"ת שיהיה הכרה מפורשת תמיד בעוה"ז לא היה מציב הסתרה בעולם ואז מקטנם ועד גדולם היו מכירים שרק השי"ת מושל בכל. אבל אחר שאנו רואים שהשי"ת הציב הסתרה בעולם ונראה שהטבע מנהגת בעולם מצד זה יש מקום לומר מי איכא דמטרח קמי שמיא. אכן מי שבוקע בעבודתו מצדו כל ההסתרות אזי מצדו אין שום טבע והתיישנות כלל ואין מקום לומר דמטרח קמי שמיא אחר שהוא למעלה מהטבע ומאמין באמונה שלימה שמי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק כמו שמצינו ברחב"ד (שם כ"ה.) וכן איתא (ע"ז י') ידענא זוטא דאית בכו מחיה מתים. כי מצדם לא נחשבו בזה כאלו אטריחו כלפי שמיא יען שאצלם לא היה שום פלא השתנות הטבע כי היה להם הכרה מפורשת ואמונת אומן שמצדו ית' אין שום נפקא מינה בהשתנות הטבע כלל כמו שאמר לשמן וידלוק כן יאמר לחומץ וידלוק והופיעו בעבודתם גודל אמונה לכל מי שהיה בביתם שגם הם לא נתפלאו מזה שראו בעיניהם השתנות טבע. אבל העומדים בחוץ ולא ראו זאת היו יכולים להכחיש ולומר שאי אפשר שיהיה כזאת בעולם להחיות את המת ושחומץ יהיה דולק כמו שמן ולכן לא נחשב להם זאת לאטרוחי כלפי שמיא אחר שלא היה השתנות הטבע בפרהסיא לעיני כל. אכן רבא בקש על גשמים בתקופת תמוז שנראה שינוי הטבע לעיני כל שלא היו יכולים להכחיש כלל ע"ז אמר לו אביו מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי. וזה היה עיקר הנס מקריעת ים סוף שהכתוב משבח גודל אמונה שהיה לזה הדור כדכתיב (בשלח י"ד.) ויאמינו בה' ובמשה עבדו שהשי"ת הופיע בלב ישראל גודל אמונה כ"כ עד שלא היה אף אחד מישראל שיהיה אצצו קריעת הים לנס ופלא כלל כי נבקעו מפניהם כל ההסתרות והיה מאיר הבהירות לפני כל אחד ואחד כמו שהוא בשורש ולא היה מצדם שום נפקא מינה בין הליכת הים לבקיעת הים ובין שמן הדולק לבין חומץ שידליק. ומצרים שלא האמינו בזה והיה בעיניהם לפלא רק בקיעת הים יען שנתיישן בהם טבע העולם שהים הוא רק הולך וסוער טבעו בים ונאבדו. ולזה נאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאו הראשון כי באמת היה אז קריעת הים מהשורש וממילא נתבטל אז מהשורש כל הוויית הים והוצרך מחדש להוי' ולהזכירו התנאי מחדש כי התנאי הוא באמת כל הוויית הים כי אם נאמר שהתנאי הוא אחר המעשה והוויית הים הלא גמרינן שאין תנאי מבטל מעשה (ב"מ צ"ד.) משמע שהתנאי הוא עיקר מעשה הים ובלתי תנאי זה אין שום הוי' להים רק כל הווייתו הי' שיבקע לפני ישראל ועתה שנתבטל הים מהשורש לכן הי' צורך לחדש בו את התנאי בכדי שיהיה לו הוי' מחדש כי הוויית כל בריאה אף הצבא מעלה הוא רק בזה שמכירין שכל הכח שלהם השי"ת נתן בהם אבל מצדם אין להם שום כח ובהכח שהבריאה מכיר מפורש שהוא רק ביד השי"ת בזה נעשה צנור לכח זה וכדאי' בזוה"ק (פנחס רט"ו:) כל כנויין וכל שם וכנוי סהיד עליה אל סהיד עליה דאית ליה יכולת וכו' אוף הכי כל שם דכל מלאך אית לכל חד שם ידוע לאשתמודע לכל כת בההוא שם דמלכא דיליה (שם רנ"ז:) ודא רזא דסהדין הויין עליה היה הוה ויהיה דינא בהפוך אתוון אדנ' ובג"ד אמרו רז"ל דינא דמלכותא דינא. שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי' ודרגא כל שכן לשאר בריין פחות מניה הה"ד כלא חשיבין וכו'. היינו שהשם אל הוא הצנור שעל ידו מראה השי"ת חסדו יען שיש לזה השם בהירות שכל דיירי ארעא כלא חשיבין ואין שום כח לפעול חסד בעולם זולת השי"ת לזה הוא זה השם עיקר הצנור לחסדו ית'. וכן השם אדנ' בהיפוך אתוון דינא דינא דמלכותא דינא היינו שמכיר מפורש בעצם בהירות שאף כי מי יאמר אליו ית' מה תעשה עכ"ז ועוז מלך משפט אהב לזה הוא זה השם הכלי פעולה לפעול על ידו נקמת השי"ת באויבי ה'. וכן זה התנאי שקבע השי"ת בהים שיכיר לבטל א"ע מפני רצון השי"ת ולהבקע מפני ישראל זה עיקר כח הווייתו ואחר שכאן האיר השי"ת מהשורש עד שנראה אף בים כבודו כי לעיני בשר נראה שאין בים כבודו כדאיתא בתנחומא (שלהי ויקרא) כי כבוד הוא רק מזה שאדם ממליך עליו את השי"ת ברצון וישוב הדעת ובים אין דעת אדם מיושבת כדאי' (תמיד ל"ב.) כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא ומ"מ בקריעת ים סוף האיר השי"ת דעת אף בהדומם כדכתיב (שמות ט״ו:ח׳) וברוח אפיך נערמו מים ומתרגמינן חכימו מיא שהמים ידעו להבקע מפני ישראל ולהטביע את המצרים והארה הזו היה מעתיקא כדאי' בזוה"ק (בשלח מ"ח.) ולכן אם לא שהי' תנאי מחדש שישובו המים אזי לא היו בו מים לעולם. וכדאיתא (חולין ז'.) רפב"י הוה קא אזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא א"ל גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה. ולכאורה השיב הנהר דברים של טעם שהוא ודאי עושה ורפב"י רק ספק עושה ומה זה השיב לו אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. וביאר בזה אדוני אמו"ר הגה"ק זללה"ה שתשובת רפב"י להנהר שאף כי אתה ודאי עושה ואני ספק אם תסכים לדחות ודאי שלך מפני ספק שלי אזי אחר שאעבור לדרכי לא יהיה לך שום הפסד כי המים ילכו כמקודם. אבל אם תתעקש לבלתי תת לי דרך לעבור בך אז אהיה מוכרח לגלות לך שורש המקור מספק שלי ואז לא יעברו בם עוד מים לעולם כי אף שאני בגוון ספק אכן בעבודת ספק שלי הוא באמת כל עיקר רצון השי"ת ואין לך שם שום מקום א"כ כשאפתח את השורש להראות מקום ספק שלי שהוא למעלה מודאי שלך אז יגיע לך התבטלות ולא יעברו בם עוד מים לעולם. והמשיל בזה משל לאילן שמכרוהו לשני בני אדם אחד קנה השרשים ואחד קנה את הענפים והתפשטו הענפים והגדילו פארות עד אפס מקום לעבור תחתיהם פעם אחת רצה בעל השרשים לעבור דרך שם ורצה לקצוץ הענפים ועכב עליו בעל הענפים אמר לו בעל השרשים הלא אם תסכים לדעתי ליתן לי מקום עד עברי לא יגיע לך שום הפסד כי אף אם אקצוץ הענפים יתגדלו עוד הפעם כבראשונה אבל אם תמאן בזה אזי אקצץ השרשים שלי שבזה לא תוכל לעכב על ידי ואז תפסיד הכל שלא יתגדלו ענפים עוד לעולם. וכאשר שמע הנהר גינאי תשובת רפב"י חלק לו. וזה שבירדן נאמר (יהושע ג׳:י״ג) ויהי בעלות הכהנים וגו' נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם. ולא היה צורך למאמר חדש שישובו המים יען שבקיעת הירדן לא היה מהשורש ורק בכח עבודת ישראל פעלו זאת כי נקודה מכח עבודה שנמצא בלב ישראל נקראת בחי' כהן לזה כל זמן שהיו עובדים בכח עבודתם זה היה להם דרך לעבור בירדן. אבל אחר שגמרו כח עבודתם בזה שבו המים מעצמם כבראשונה. אבל קריעת ים סוף שנפתח מהשורש האור מעתיקא לכן הוצרך מאמר מחדש שישובו המים וזה וישבו המים לפנות בוקר לאיתנו לתנאו הראשון:

וכן מצינו כמה חילוקים בנסים שנעשו ע"י הנביאים והתעוררותם כפי הכנת נפשם, שנסי משה רבנו היו להפוך כל דבר מהפך אל הפך, וכדאי' במדרש (רבה בשלח) ויורהו ה' עץ, שהיה עץ מר והמר המתיק את המר, וכן בנחש הנחשת שריפא בהמכה עצמה, ובקריעת ים סוף שנקפאו שלא כדרך העולם שקפאו תהומות ובלב ים, שדרך הקפאון במקום שאין התגברות הים משם היה צריך להתחיל, אם היה קרוב לטבע, ובקריעת ים סוף היה להיפך וכמו שנתבאר במקומו, שכל הנסים של משה רבינו ע"ה היה להפוך מהפך אל הפך, שמשה היה גדול בנבואתו מכל הנביאים, שהיה רואה את הדמות מיד, כדאי' בתנחומא (פ' חיי שרה) ובתיקוני הזוהר (תיקון י"ח לב.) ולכן היה פועל נסים בהתהפכות מהפך אל הפך. וכן מצינו בנס ישעיה, שהיה נס בתוך נס, שנתהפך מהפך אל הפך (ישעיהו ל״ח:כ״א) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכדאי' במדרש שדרך התאנים לרקוב את המכה. וזה לפי שגם ישעיה היתה נבואתו מבחינת משה רבינו ע"ה, כדאי' במדרש תהלים (מזמור צ) אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא, כל הנביאים היו מתנבאין ולא היו יודעין מה היו מתנבאין אלא משה וישעיה בלבד. משה אמר (דברים ל״ב:ב׳) יערוף כמטר לקחי וישעיה אמר (ישעיהו ח׳:י״ח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' וגו', אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע, שנאמר (שמואל א י״ב:י״א) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, שלא היה יודע מה היה מתנבא. ונסים שנעשו על ידי אלישע, היו רוב הנסים בהתעוררות ישועה בדרך תפלה, מי שענה, וכן היה רובם ע"י פעולות המרמזים על תפלה הזאת, (מלכים ב ב׳:כ׳) ברפואת מי יריחו ויאמר קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח, והיינו כמו המלח שממתקת המאכל כדאי' בברכות מה מלח ממתקת את הבשר, כן ימתקו המים, וכן (שם ד) ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר, וזה רומז על תפלה מי שאמר לקמח שיהיה מאכל אדם יאמר על הפקועות שדה שיהיו מאכל אדם, וכן (שם ו) ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והוא גם כן מי שאמר לעץ שיצף הוא יאמר לברזל שיצף, ואף שעשה נסים בענינים אחרים כפי השעה והמקום כן הכין לבו, וכמו שנתבארו הענינים במקומם:

ובזה פירשנו מאמרי אלהינו יתברך בפרשת היחוד שהוא ואהבת את ה' אלהיך וגו'. כי נודע שבחינת טבע העולם מכונה על שם אלהים יתברך ויתעלה, גימטריא הטבע. ובשם הזה הגביל הקב"ה כל דבר ודבר אשר בארץ במקום ומדה וגבול לומר עד פה תבוא בכל טבע העולם. מה שאין כן שם הוי"ה יתברך הוא המורה על בחינת הוי"ה המהוה את כל והמציא את כל הבריאה מאין ליש. ועל כן בכח השם הזה נשבר כל טבע העולם כיון שהוא המציאם מאין, הרי הם בידו להחזירם לאין. שעל כן ברוב מעשי בראשית נזכר ה' אלהים כמו (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וכדומה. כי בחינת הוי"ה הוא אשר הווה אותם מאין המוחלט לבחינת היש. ואך כי לא היה נתפס בגבול ומדה והיו מתרחבים והולכים עד בלי די. ובזה גבולות חלק אלהים בעולם, אשר בשם אלהים הגביל כל דבר ודבר במדה וטבע העולם. ועל כך בקריעת ים סוף נאמר (שמות י"ד, ל') ויושע ה' ביום ההוא וגו'. כי בחינת הוי"ה המהוה את כל, הושיעם ביום ההוא ושם אין גבול וטבע. ועל כן (שמות ט"ו, ח') קמו כמו נד נוזלים קפאו תהמות וגו'. ועל ידי הדבר הזה נקרא ה' אלהי אברהם אלהי יצחק וכו' כי הנהגת אלהותו יתברך עם אברהם היה בבחינת ה' המהוה שהפליא לעשות עמו בנסים מפורסמים בהצלתו מאור כשדים ובהכותו את הארבעה מלכים ובמכות פרעה ואבימלך וכדומה. והיה שמו יתברך מתגדל ומתקדש ומתפאר בעולם עד שכולם ראו כי ה' הוא אלהי אברהם המתקיים עליו ומנהיגו למעלה מטבע העולם ויוצא אותו החוצה מכללות העולם ליתן לו בן לזקוניו וכדומה וכן ביצחק ויעקב. ועל שם זה נקרא בכללות ה' אלהי ישראל לצד הנסים שנעשו בהם בנוראות נפלאות, והכל מכירין ויודעין כי ה' המהוה הוא אלהיהם ומנהיגם למעלה מהטבע.