מדרש על שמות 16:30

הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוֹרָה שֶׁעֲשׂוּיָה פְּרָקִים פְּרָקִים, מַהוּ לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַמַּרְכִּיב קְנֵי מְנוֹרָה בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת, וּמִשּׁוּם מָה מְחַיֵּב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הַמַּרְכִּיב אֶת הַמְנוֹרָה בְּשַׁבָּת כְּאָדָם שֶׁבּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, וּמִי שֶׁהוּא בּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּר' חֲנִינָא, אֵימָתַי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כְּשֵׁם שֶׁרָאוּי לָהּ, תְּחִלָּה כְּשֶׁנְּתָנָהּ לָהֶן בְּאָלוּשׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ל): וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְאַתְּ סָבוּר שֶׁמָּא לְרָעָתְךָ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשַּׁבָּת, לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶלָּא לְטוֹבָתְךָ, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי חִיָּא בְּר' אַבָּא אַתְּ מְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה וּמְהַנֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׂכָר, מִנַּיִן (ישעיה נח, יג): וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה נח, יד): אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' (תהלים לז, ד): וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵימָתַי אַתְּ נוֹתֵן לָנוּ שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים מִפֵּרוֹתֵיהֶן אַתֶּם אוֹכְלִים עַכְשָׁו, אֲבָל שְׂכָרָן בְּעֵקֶב אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בְּעִנְיָנֵנוּ (דברים ז, יב): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.

הקב"ה שמר וקדש את השבת וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את השבת. תדע שהוא כן בא וראה כשהיה נותן להם את המן ארבעים שנה היה נותן להם בששת ימי המעשה ובשבת לא היה נותן. שמא תאמר לא היה בו כח ליתן בכל יום ויום, אלא ששבת לפיכך היה נותן להם לחם יומים בששי, שנאמר (שמות טז, כט): "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם". כיון שראו ישראל ששבת לפניו, שבתו גם הם, שנאמר (שמות טז, ל): "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי", (בראשית ב, ג):

מזמור שיר ליום השבת. אמר ר' יצחק (שמות טז כט) ראו כי ה' נתן לכם השבת. מהו ראו. אמר רבי יוסי מרגניתא דיהיבת לכון. אמר רבי יצחק כל עיסקא דשבתא כפול. עומר כפול (שם כב) שני העומר לאחד. קרבנו כפול (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים. עונשה כפול (שמות לא יד) מחלליה מות יומת. שכרה כפול (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. אזהרותיה כפולות זכור ושמור. מזמורו כפול מזמור שיר ליום השבת. זה שאמר הכתוב (קהלת א ב) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים. שבעה הבלים אמר קהלת. הבל אחד. הבלים שנים. הבל הבלים ששה. הכל הבל הרי שבעה. למה כנגד שבעת ימי בראשית. אמר שלמה מה נברא ביום ראשון שמים וארץ. ומה סופן (ישעיה נא ו) שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר הבל. ומה נברא ביום שני רקיע. ומה סופו (שם לד ד) ונגולו כספר השמים. אמר הבל. ומה נברא בשלישי (בראשית א ט) יקוו המים. ומה סופן (ישעיה יא טו) והחרים ה' את לשון ים מצרים. אמר הבל. ומה נברא ברביעי מאורות. שנאמר (בראשית א יז) ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. ומה סופן (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה. אמר הבל. ומה נברא בחמישי (בראשית א כ) ישרצו המים. ומה סופן (צפניה א ב) אסוף אסף כל מעל פני האדמה. אמר הבל. ומה נברא בששי אדם. ומה סופו (בראשית ג יט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אמר הבל. ומה נברא בשביעי שבת. חוזר ומסתכל לכאן ולכאן למצוא וליתן פגם בו ולא מצא אלא כולה קדושה ומנוחה. א"ר יצחק אחרי כן הסתכל וראה שאדם חוטא בו ומתחייב בנפשו ואמר גם זה הבל. לכך אמר הכל הבל. הרי שבעה. לפי שברא יום שביעי שלא לעשות בו מלאכה לא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר. משל למה הדבר דומה למלך אחד שהיה לו כלי חמדה ולא רצה להנחילו אלא לבנו. כך יום שבת מנוחה וקדושה ולא רצה להנחילו אלא לישראל. תדע לך שכן הוא כשיצאו ישראל ממצרים עד שלא נתן להם את התורה נתן להם את השבת ושתי שבתות שבתו עד שלא נתן להם את התורה שנאמר (נחמיה ט יד) ואת שבת קדשך הודעת להם וגו' ביד משה עבדך. והקב"ה בירך וקידש את השבת וישראל חייבין לקדשו. תדע לך שכן הוא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר בששת ימי המעשה היה נותן להם את המן ובשבת לא היה יורד. לא מפני שלא היה כח ליתן אלא מפני ששבת לפניו. כיון שראו העם כן שבתו גם הם שנאמר (שמות טז ל) וישבתו העם. אמר הקב"ה השבת הזה נתתי לישראל אות ביני לבינם. בששת ימי המעשה פעלתי את העולם ובשבת נחתי לפיכך נאמר (שם לא יז) ביני ובין בני ישראל. שבעה רקיעים בראתי ומכולם לא בחרתי למכון שבתי אלא ערבות שנאמר (תהלים סח ה) סולו לרוכב בערבות. שבע ארצות בראתי ומכולם לא בחרתי אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים יא יב) תמיד עיני ה' אלקיך בה. שבעה ימים בראתי ומכולם לא בחרתי אלא ים כנרת והנחלתיו לשבט נפתלי שנאמר (שם לג כג) נפתלי שבע רצון (מהו) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. שבעה עולמות בראתי ומכולם לא בחרתי אלא שביעי. ששה לצאת ולבוא ואחת שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם. שבעה ימים בראתי ומכולם לא בחרתי אלא יום שביעי שנאמר (בראשית ב ג) ויברך אלקים את יום השביעי. שבע שנים בראתי ומכולם לא בחרתי אלא שנת השמטה שנאמר (דברים טו א) מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וכל מי ששומר את השבת הקב"ה מוחל לו על כל עוונותיו שנאמר (ישעיה נו ב) כל שומר שבת מחללו. מחול לו: