Chasidut על שמות 16:30

ועל פי זה יתבאר המדרש רבה (בפרשת עקב, דב"ר פ"ג א') אימת שמרו ישראל את השבת תחלה באלוש, שנאמר (שמות טז ל) וישבתו העם ביום השביעי, שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את השבת, הא לא נתתי לכם אלא לטובתכם, כיצד א"ר חייא ברבי אבא הרי אתה מענג אותך במאכל ומשתה, ואני נותן לכם שכר שנאמר (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג, עד כאן המדרש. ויש לתמוה בזה המדרש טובא (א), מה נפקא מינה איך היה השבת הראשונה אם במקום הזה או במקום אחר. (ב), איך נמשך לזה שמא תאמרו לרעתכם וכו'. (ג), מהיכי תיתי לומר שיתכוון השי"ת בנתינת השבת לרעה ח"ו. והנ"ל בזה על פי שכתבתי למעלה דאף האמירה לעכו"ם הוא שבות מדרבנן, מכל מקום יש לה סמך מן התורה כמ"ש, ואל תתמה, כי כן מצינו בספרי לענין ע"א באש', וכן מצינו כמה פעמים בש"ס מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. והנה כל מה שחדשו רז"ל, הוא בכלל לאו דלא תסור (דברים יז יא), כי כן הוא רצונו ית"ש וחביב יותר מיינה של תורה, כמו שדרשו (במ"ר פי"ד ד') בפסוק (שיר השירים א ב) כי טובים דודיך מיין, רק דכך חייבה חכמתו ית"ש שיתחדש דבר זה על ידי החכמים, אבל כך הוא רצונו מאז, ובפירוש נאמר (קהלת יב יא) דברי חכמים כדרבונות וגו' מרועה אחד ניתנו, ובאמת הכל ניתן מסיני, רק שנאמר שכך יתחדש על ידי התלמיד חכם פלוני, כאמרם (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד) גילה לו הקב"ה למשה כל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש, והבן זה. לכן יש סמך ורמז בתורה, ואחר שנתחדש הוא גוף התורה ממש, ולכך מצינו בש"ס (סנהדרין כ"ב ע"ב) דמקשה עד דאתא יחזקאל מנא לן, אלא גמרא ואתא יחזקאל ואסמכינהו אקרא, ומכאן תשובה למכחישים בתורה שבעל פה ואומרים שהכל בכלל לא תוסיפו (דברים ד ב) מה שלא נאמר מפורש בתורה, דאם כן מה יענו להמצות המפורשים בדברי נביאים וכתובים, דהא בנביאים כתובים אף הכופרים מודים, אלא ודאי דלא מקרי הוספה רק כמו שקבלו רז"ל (סנהדרין פ"ח ע"ב) חמש טוטפות בתפילין, דהיינו הוספה על מצוה דאורייתא בזמנה, והבן. ולפי זה אתי שפיר מה דאמרינן דשבות דאמירה לעכו"ם יש לה סמך מן התורה, ואינו ח"ו בכלל לא תוסיפו, רק הוא כגוף תורה ודבר הלמד מענינו הוא, שהרי מצות עונג שבת לא נאמר כלל בתורה, ואף על פי כן מקבלין עליו שכר כשמענג לשם מצוה שהרי נאמרה בדברי קבלה, אלמא דכהאי גוונא לא הוי בכלל לא תוסיפו, והבן.