מדרש על שמות 21:4

פס'. כי אם לשארו הקרוב אליו. שארו זו אשתו וכן הוא אומר (משלי י״א:י״ז) גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי. וכתיב(שם) עוכר ביתו ינחל רוח מה זה באשתו מדבר אף זה באשתו מדבר. ד"א שארו בשרו דכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד לכך אמרו רבותינו שארו זו אשתו וכן הוא אומר שאר אביך אחות אביך. הקרוב אליו. אליו שבעה קרובים שבפסוק.ד"א הקרוב ולא הארוסה. מכאן אמרו אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה מתה אינה יורשה. מת הוא גובה כתובתה מנכסי הבעל. אליו. ולא הגרושה. לבנו. מי שיש לו בן מכל מקום ואפילו ממזר הרי בנו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. שהבן הולך אחר האם בשפחה ובנכרית. (ואם תאמר הקרוב לשון זכר הארוסה נקבה היא והיאך אתה דורש ולא ארוסה. תשובתו משום שארו שהוא לשון זכר אמר הקרוב ודומה לו אותו ואת בנו משום אותו אמר בנו הוא) פירושו שפחה ונכרית הבנים הולכין אחריהם. שפחה דכתיב (שמות כ״א:ד׳) האשה וילדיה תהיה לאדוניה. נכרית דכתיב (דברים ז׳:ד׳)כי יסיר את בנך מאחרי. בנך הבא מאיש קרוי בנך ואין בנך מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה. כל שמטמא להם קורע עליהם וחולץ ומתאבל. לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו פתח הכתב באמו לפי שהיא ודאי אבל אביו שהוא מחמת חזקה שהבנים בחזקת שהן מן אביהם תאמר לא יטמא לו לפיכך נאמר לאמו ולאביו. ולבנו ולבתו. לפי שיש בבן מה שאין בבת. שהבן האב מחויב בו מצות הרבה למולו ולפדותו אם בכור הוא. וללמדו תורה ואומנות. לפיכך הקדים הבן לבת. והקדים האם והאב לבן ולבת לפי שהאם והאב חייב בכבודם מה שאין כן לא בבן ולא בבת. ולאחיו ולאחותו. הקדים את הבן ואת הבת לאחיו ולאחותו שהרי הבן חייב בו האב במצות שאמרנו והבת האב זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. מה שאין כן לא באחיו ולא באחותו. והקדים הכתוב אחיו לאחותו שהרי הבן שאחיו מת מטמא לו בין שהוא נשוי בין שאינו נשוי אבל אחותו לפנויה מטמא. ולא לנשואה. שנאמר הבתולה הפנויה ולא הנשואה. ד"א ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו מה בנו ובתו שהם יורשיו אף אחיו ואחותו שהם יורשיו יצא אחיו ואחותו מאמו שאינן יורשין אותו:

[ג] שמא תאמר הואיל ואסרת לנו אל כל אלו, במה נשתמש? תלמוד לומר "ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים...". "יהיו לך" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר, ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן -- מותר אתה לשעבדו עבד? תלמוד לומר "אשר יהיו לך". "מאת הגוים אשר סביבותיכם"-- ולא מן הכנענים שבארץ. "מאת הגוים"-- בניהם ובנותיהם. הם עצמם מנין? תלמוד לומר "מהם תקנו". "עבד ואמה"-- הוקש עבד לאמה. מה אמה-- אין לה קדושין, אף עבד-- אין לו קדושין.

אדניו יתן לו אשה יכול נדרה ת״ל אם אינו אלא רשות: אדניו יתן לו אשה. לרבות את הבן: יתן לו אשה. בשפחה כנענית הכתוב מדבר אתה אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בבת חירין ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה אם בת חורין היאך ולדות לבעל: ד"א יתן לו כופה אותו ויבא עליה ואפלו היה כהן שהוא אסור בזונה נותן לו שפחה כנענית ויבוא עליה והבנים עבדם או יכול אפילו אין לו אשה ובנים מישראל הרי הוא מותר בשפחה כנענית ת"ל ויצאה אשתו עמו בזמן שעמו אשה ובנים הוא נותן לו שפחה ואם לאו אינו יכול: ד"א יתן לו אשה אחת נותן ואינו נותן לו שתי נשים יכול לא יתן לבן חורין שתי נשים ת"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שתי נשים נותן הוא לבן חורין שתי נשים יכול יתן אשה אחת לשנים כדרך שנותן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת"ל אדניו יתן לו אשה אשה אחת נותן לו ואין אשה אחת לשנים יכול לא יתן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שפחה אחת לשנים נותן הוא לעבדיו הכנעניים שפחה אחת לשנים: וילדה לו בנים או בנות. מקיש בן לבת מה הבת אין לה קידושין על בן חורין ואין יוצאה הימנו בגט אף הבן אין לו קידושין על בת חורין ואין יוצאה הימנו בגט: האשה וילדיה. כל בנים שיולדת בין ממנו בין ממקום (אחת) [אחי] הרי אלו עבדים: תהיה לאדוניה. מלמד שיוצאה בלא גט: ד"א האשה וילדה תהיה לאדוניה יכול אם רצה רבו למכור אשתו ובניו כשהוא תחתיו יכול הוא לעכב על ידיו ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה: והוא יצא בגפו. לרבות לו יציאות הרבה בשנים וביובל ובגרעון כסף ובשטר ובמיתת האדון בלא בן: