Quotation_auto על שמות 21:4

ותמן תנינן כל מי שאין לה עליו קדושין ולא על אחרים הולד כמוה ואי זו זו ולד שפחה ונכרית. שפחה מנלן אמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמוה מנלן אמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה. נכרית דכתיב ולא תתחתן בם אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמוה מנלן. אמר קרא כי יסיר את בנך וגו' בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה. האי בשבעה גוים כתיב אמר קרא כי יסיר את בנך לרבות כל המסירין. הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן דלא דרשי מ"ט דאמר קרא ואחר כן תבוא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לא תפסי בה הויה. אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמוה מנלן דאמר קרא כי תהיין לאיש וילדו לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו לו כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו. אי הכי שפחה נמי אין הכי נמי אלא האשה וילדיה למה לי מבעי' ליה לכדתניא האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד הולד כמוה משום שנאמר האשה וילדיה דברי ר' יוסי הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימים:

תניא שנה האמורה בחדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשדה אחוזה שש שנים שבעבד עברי ושבבן ושבבת כולן מעת לעת. שנה האמורה בקדשים מנלן אמר קרא כבש בן שנתו שנתו שלו ולא שנת מנין העולם. שתי שנים שבשדה אחוזה אמר קרא שני תבואות ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים. שנה האמורה בבתי ערי חומה מנלן אמר קרא עד תום שנת ממכרו שנת ממכר שלו ולא שנת מנין עולם. שש שנים שבעבד עברי מנלן שנאמר שש שנים יעבוד ובשביעית בשביעית נמי יעבוד. שבבן ובבת למאי הלכתא לערכין ולפרקין דיוצא דופן. עבד עברי עובד את הבן דכתיב שש שנים יעבוד ואינו עובד את האח שנאמר ועבדך שש שנים לך ולא לאח. ומה ראית לרבות הבן ולהוציא את האח. מרבה אני את הבן שכן הוא קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה. אדרבה מרבה אני את האח שכן הוא קם תחת אחיו ליבום, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וכו'. אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את האח דכתיב ואף לאמתך תעשה כן הקישה הכתוב לנרצע מה נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את האח דכתיב ורצע אדוניו וגו' ועבדו לעולם לו ולא לבן ולא לאח וכו'. ר' שמעון אומר ויצא מעמך הוא ובניו אם הוא נמכר בניו ובנותיו מי נמכרין מכאן שרבו חייב במזונות בניו. כיוצא בדבר אתה אומר ויצאה אשתו עמו אם הוא נמכר אשתו מי נמכרת מכאן שרבו חייב במזונות אשתו. וצריכא דאי אשמועינן בניו ובנותיו משום דלאו בני מעבד ומיכל נינהו אבל אשתו משום דבת מעבד ומיכל היא אימא תעבוד ותיכול. ואי אשמועינן אשתו דלאו דרכה לאהדורי אבל בניו ובנותיו דדרכייהו לאהדורי אימא לא צריכא. אם בגפו יבוא למה נאמר לפי שהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה רשות. או אינו אלא חובה. תלמוד לומר אם בגפו יבוא בגפו יצא דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אם בגפו יבוא אם בראשי אברים נכנס בראשי אברים יצא. לפי שהוא אומר וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנעניים יוצאים. או לא תצא בשש וביובל כדרך שעבדים יוצאים תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' מגיד שהיא יוצאה בשש. ביובל מנין תלמוד לומר כי עבדי הם מכל מקום. הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנעניים יוצאים. אין לי אלא עבריה עברי מנין תלמוד לומר העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים אף עברי לא יצא בראשי אברים. ועוד קל וחומר הוא ומה אם עבריה שיוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי אברים עברי שאינו יוצא בסימנין דין הוא שלא יצא בראשי אברים. לא אם אמרת בעבריה שאינה נמכרת על גנבה לפיכך אינה יוצאה בראשי אברים תאמר בעברי שהוא נמכר על גנבתו לפיכך יצא בראשי אברים תלמוד לומר העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים אף עברי אינו יוצא בראשי אברים. אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר. או אינו אלא בכנענית כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמור הא מה תלמוד לומר אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר. ויצאה אשתו עמו מגיד שהוא חייב במזונותיה ובמזונות בניו שנאמר ויצא מעמך הוא ובניו עמו מכלל יציאה אתה למד על כניסה. יכול שהוא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם תלמוד לומר אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו. עמו להוציא ארוסה שאינה עמו. תנו רבנן אם בגפו יבוא בגפו יצא בגופו נכנס בגופו יצא. ר' אליעזר בן יעקב אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי בגופו יצא אמר רבא שאינו יוצא בראשי אברים כעבד. אמר ליה אביי ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפקא אי מהתם הוה אמינא ניתיב ליה דמי עיניה ונפיק קא משמע לן. מאי יחידי יצא (יש) [אין] לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית:

אם אדוניו יתן לו אשה רשות. או אינו אלא חובה תלמוד לומר אם בגפו יבוא וגו' רשות ולא חובה דברי רבי ישמעאל. אם אדוניו יתן לו אשה שהיא מיוחדת לו שלא תהא כשפחת הפקר. אם אדוניו יתן לו אשה בכנענית הכתוב מדבר או אינו אלא בעברית. כשהוא אומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה הרי בכנענית הכתוב מדבר. וילדה לו בנים אין לי אלא בנים ובנות טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה מכל מקום. ר' נתן אומר אין תלמוד לומר וילדה לו אלא להביא את הרב שבא על שפחתו שולדיה עבדים: