מדרש על שמות 22:29

[ד] ר' יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר "והיה שבעת ימים תחת אמו"? לפי שנאמר (שמות כב, כט) "שבעת ימים יהיה עם אמו", יכול עד שיהיה עם אמו כל שבעה... תלמוד לומר "תחת אמו". אי "תחת אמו", יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה... תלמוד לומר "עם אמו". הא כיצד? אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת.

[ה] "ומיום השמיני והלאה ירצה"-- יכול משמיני ולהלן יהיה מותר ובשמיני עצמו יהיה אסור? תלמוד לומר בבכור (שמות כב, כט) "ביום השמיני תתנו לי". יכול יהיה הבכור מותר בשמיני ומשמיני ולהלן יהיה אסור? תלמוד לומר במוקדשים "ומיום השמיני והלאה ירצה". אֶדוֹן אני: הבכור יהא מותר בשמיני ובמוקדשים משמיני ולהלן. מנין ליתן את האמור בבכור במוקדשים ואת האמור במוקדשים בבכור? תלמוד לומר "אמו" "אמו" לגזירה שוה.

בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם בגבולין כך בכור בהמה בגבולין אלא שאין עולין לירושלים אבל נאכלין במומן בכל מקום: דורשי רשומות אומ' אלהים לא תקלל מלאתך ודמעך לא תאחר שאם קללת דיין תבואתך את מקלל וכן את מוצא כשקלקלו הדין נתמעטה התבואה דכת' (רות א' א') ויהי בימי שפוט השופטים שהיה הנשפט שופט את שופטיו ויהי רעב בארץ מפני שעותו את הדין אבל אם זכיתם הדין תהיה תבואתך שלמה מלאתך ודרמעך לא תאחר ואם עשיתם כן הוין לך בנים זכרים בכור בניך תתן לי עשיתם כן הרי שורך וצאנך והברכה מצויה בכל מקום: לפי שהוא אמר ביום השמיני תתנו לי יכול יהוא ישראל נותנין בכור בהמה לכהן כשהוא בן שמונה ת"ל בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם אינו נפדה אלא לשלשים יום אף בכור בהמה שלשים יום מכאן אתה אומר עד כמה ישראל חייבין לטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום יכול אף בגסה שלשים יום ת"ל כן תעשה לשורך ריבה לו הכת' עשייה אחרת עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום: שבעת ימים יהיה עם עמו וביום השמיני. יכול בכור כשר ביום השמיני ופסול מיום השמיני ולהלן ת"ל במוקדשין (ויקרא כ"ב כ"ז) מיום השמיני והלאה ירצה יכול יהוא כשרין משמיני ואילך ופסולין ביום השמיני ת"ל ביום השמיני תתנו לי מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל אמו אמו לגזרה שוה מה אמו האמור להלן קדש יונק מן החול אף אמו האמור כן קדש יונק מן החול מכאן אמרו לא יניקו קדשים זה את זה: תתנו לי. מלמד שכל הקרבנות כשרין מיום השמיני ואע"פ כן משלשים יום ולמעלה חביב יותר: