מדרש על שמות 22:30

וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם (יחזקאל טז, ט), וְאַף אַתֶּם עֲשׂוּ לִי כִּיּוֹר (יחזקאל לא, יח). וָאֲסֻכַךְ בַּשָּׁמֶן (יחזקאל לא, יח), וּכְנֶגְדּוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (יחזקאל ל, כג). וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה (יחזקאל ל, י), וּכְנֶגְדּוֹ מַעֲשֵׂה רוֹקֵם (יחזקאל כו, לו). וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ (יחזקאל כו, לו), וּכְנֶגְדּוֹ עוֹרוֹת תְּחָשִׁים. וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ (יחזקאל כו, לו), וּכְנֶגְדּוֹ שֵׁשׁ מָשְׁזָר (יחזקאל כו, א). וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי (יחזקאל כו, א), אֵלּוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן (שמות יג, כב), וּכְנֶגְדָּן יְרִיעוֹת עִזִּים. וָאֶעְדֵּךְ עָדִי (יחזקאל טז, יא), זוֹ פּוּרְפִּירָה, וּכְנֶגְדָּן אָרוֹן וְזֵרוֹ (יחזקאל כה, יא) וָאֶתֵּן נֶזֶם (יחזקאל כה, יב), וּכְנֶגְדּוֹ חָח וָנֶזֶם. (יחזקאל לה, כב). וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ (יחזקאל לה, כב), וּכְנֶגְדּוֹ כַּפֹּרֶת (יחזקאל כה, יז). עַל הָאָרוֹן וְזֵר זָהָב (יחזקאל כה, יט). הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם (שמות טז, ד), וּכְנֶגְדּוֹ לֶחֶם הַפָּנִים (שמות כב, ל). וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וְגוֹ' (שמות יג, כא), וּכְנֶגְדּוֹ צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.

י"ח) מדבר שנאמר במקצתו ונוהג בכל, אם כן למה נאמר במקצת? מפני שדבר הכתוב בהוה, כיצד? ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (שמות כ״ב:ל׳), אין לי אלא בשדה בעיר מנין, ת״ל וטרפה לא יאכל (ויקרא כ״ב:ח׳), א״כ למה נאמר בשדה? דברה תורה בהווה, שדרך הבהמות להטרף בשדה יותר מבעיר. כיוצא בו כי יהיה בך איש אשר לא טהור מקרה לילה (דברים כ״ג:י״א) אין לי אלא בלילה ביום מנין, ת״ל ואיש אשר תצא ממנו ש"ז (ויקרא ט״ו:ט״ז) א״כ למה נאמר בלילה, לפי שדרך קרי לבא בלילה יותר מביום. כיוצא בו אל תגזל דל כי דל הוא (משלי כ״ב:כ״ב) אין לי אלא עני, עשיר מנין ת״ל כן ארחות כל בוצע בצע, א״כ למה נאמר עני שדרך העני להגזל יותר מן העשיר.

פס'. וסמך ידו. ולא יד בנו ולא יד שלוחו ולא יד עבדו. על ראש קרבנו. לא על הצואר ולא על גביים. קרבנו. לרבות כל בעלי קרבן, קרבנו ולא קרבן אביו. ד"א קרבנו ולא קרבן הגר שרבי יהודה אומר אין היורש סומך. ושחטו פתח אהל מועד. פרט לחולין שנשחטו בעזרה. וכן הוא אומר (דברים י״ב:כ״א) כי ירחק ממך המקום אשר. בריחוק מקום אתה זובח ואין אתה זובח בקירוב מקום. יכול אם שחט בעזרה ישליכנו לכלב. ת"ל (שמות כ״ב:ל׳) לכלב תשליכון אותו (לכלב) אותו אתה משליך [לכלב] ואין אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה. פתח אהל מועד. לפני אהל מועד להכשיר את כל הרוחות אחד צפון ואחד שאר רוחות: