מדרש על שמות 23:29

בוא וראה כמה נסים נעשו באותו היום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר מס׳ מיל ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז שנאמר (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם ונתתי את כל אויביך אליך ערף ואומר (שם טו טז) תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כבביאה ראשונה אלא שגרם חטא. ואח״כ הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (דברים כז ח) באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל שנאמר (יהושע ד ג) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון יכול בכל מלון ומלון ת״ל אשר תלינו בו הלילה וכתיב (שם) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל. תנא צרעה לא עברה עמהם ולא והכתיב (שמות כג כט) ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה וגו׳ אר״ל על (שפת) הירדן עמדה. תנא וסמתה את עיניהם מלמעלה וסרסתן מלמטה שנאמר (עמוס ב ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת רב פפא אמר שתי צרעות היו חדא דמשה וחדא דיהושע דמשה לא עברה דיהושע עברה:

לא אגרשנו מפניך וגו'. לפי שבני אדם הם יישוב העום, ואם אגרשם בשנה אחת תרבה חיה רעה, אלא עד שלא תפרה וגו':

[לא] ושתי את גבולך וגו'. זה הפסוק [עתיד להיות] לימות המשיח, כמו שנאמר וירד מים עד ים (ומנהר עד אפסי ארץ] (תהלים ע"ב ח'):