מדרש על שמות 24:17

אל מחוץ למחנה תשלחום למה נאמר לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה, שומע אני לא יגעו לא בארון ולא בנושאים אבל יתנו להם מקום בפני עצמם תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום: ולא יטמאו את מחניהם מכאן אמרו ג' מחנות הם מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה. מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. אשר אני שוכן בתוכם חביבים הם ישראל אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם וכן הוא אומר השוכן אתם בתוך טומאתם (ויקרא טז) ואומר ולא יטמאו את מחניהם א) אומר ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה ב) (במדבר ל״ה:ל״ד). ר' יוסי הגלילי אומר בא וראה כמה כח עברה קשה עד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היו בהם זבים ומצורעים ומשפשטו ידיהם בעבירה היו בהם זבים ומצורעים. לפי דרכנו למדנו ששלשה דברים אלו אירעו בו ביום, ר' שמעון בן יוחאי אומר בא וראה כמה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעברה נאמר בהם ומראה כבוד ה' כאש אוכלת (שמות כ״ד:י״ז) לא יראים ולא מזדעזעים, משפשטו ידיהם בעברה מה נאמר בהם וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו (שם ל"ד):

ויעשו כן בני ישראל הודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו. מה תלמוד לומר כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל מלמד שאף הטמאים לא עכבו:

פס'. מזכר עד נקבה תשלחו. אחד גדולים ואחד קטנים במשמע. אלא שלא ענש הכתוב אלא א״כ הזהיר שנאמר (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה מכל מקום מצוה לשלחם הא מה ת״ל מזכר עד נקבה תשלחו להביא מחנה שניה. אל מחוץ למחנה תשלחום. להביא מחנה שלישית מלמד שאין עונשין מן הדין. שאם ממחנה ארון משתלחין ק''ו ממחנה שכינה. לפיכך הוצרך לומר שלש מחנות. אל מחוץ למחנה תשלחום. להביא טומטום ואנדרוגינוס. ד״א אל מחוץ למחנה תשלחום להביא כלים הטמאים. ד״א מזכר עד נקבה תשלחו. מה זכר ונקבה מיוחדין לעשות אב הטומאה וטעונין שילוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה. ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם. מכאן אמרו שלש מחנות הן. מחנה ישראל מחנה לויה מחנה שכינה. מפתח ירושלים עד פתח הר הבית מחנה ישראל. מפתח הר הבית עד פתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. אשר אני שוכן בתוכם. חביבין ישראל שאע״פ שהן טמאין שכינה ביניהם. וכה״א (ויקרא ט״ז:ט״ז) השוכן אתם בתוך טומאותם. אמר רבי יוסי הגלילי בוא וראה כמה. החטא גורם שבתחלה לא היו ישראל לא זבין ולא מצורעין ומשפשטו ידיהם בעבירה אירעו. כתיב (שמות כ״ד:י״ז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר. לא יראים ולא מזדעזעים אבל משחטאו מה כתיב (שם לד) וירא אהרן וכל בני ישראל את פני משה כי קרן עור פניו וייראו מגשת אליו: