Quotation_auto על שמות 24:17

ויקחו לי תרומה. לפי שלמעלה אמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. לרמוז שאחר שירד השי"ת על הר סיני לתת התורה לישראל. היה רוצה לעמוד בקרב ישראל מצד חבתם. ומתאוה שיעשו לו מקדש מלך ובית ממלכה. ואולי חשב השם יתברך שישראל יעירו לבם ורוחם בהתעוררות חזק. ויאמרו מה היום מיומים. כי אחר שנתן לנו תורתו ומצותיו. למה לא חזר אל מכון שבתו אל השמים. אלא שהוא עומד ויושב בראש ההר. כי אולי הוא רוצה לעמוד בקרבנו ובקרב תורתו שנתן לנו. ולזאת ההתעוררות כתב למעלה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. כי זה הפסוק הוא מיותר. ולא היה לו לכתוב אלא ויכס הענן ויקרא אל משה וגומר. ויהי משה בהר ארבעים יום. אבל הפסיק בפסוק ומראה כבוד ה'. לומר שנשתהה שם מדעת ומתאוה. בענין שיראוהו בני ישראל ויחשבו בלבם מה זה ועל מה זה. וזהו לעיני בני ישראל. וכשראה שעמד משה בהר מ' יום והשכינה נגד בני ישראל ולא העירו רוחם ונפשם. בא הוא עצמו ית' ואמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. ועשו לי מקדש וגו'. ויש לנו להודות לקבלה שמעשה העגל היה קודם המשכן. ולפי שמשה הרבה והפציר בתפלה ונאמר לו סלחתי כדברך. רצה הקב"ה לזכות את ישראל בעשיית המשכן לכפר על מעשה העגל. ולכן כמו שכתב בעגל ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב. כך התנדבו למשכן זהב וכסף ונחשת לכפר על מעשה העגל. ואם בשכר העבירה בא להם זכות המשכן. בשכר המצוה על אחת כמה וכמה. היינו דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך. אל תיקרי בגדותיך אלא בגידותיך. כי לפי שחטאו ישראל ושבו בתשובה זכו במשכן. וזהו שאמרו גדול בעל תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות. ולכן סמך בכאן עשיית המשכן לישיבת משה בהר מ' יום. ורצה לאחר מעשה העגל. כי ראוי היה שלא יכתבו. באלו אמרו מאחרין ולא מקדימין:

ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. לפי שראה שישראל היו מוכנים לקבל איזו הכנה והכנעה בעבור חטאם. לקח את האהל הוא האהל המיוחד לשכינה לדבר אליו. ונטה לו חוץ למחנה. בענין שיכנעו לבם בראותם שאינו רוצה לישב ביניהם בעבור חטאם. אחר שמאסו את ה' אשר בקרבם וירד ה' על הר סיני לדבר עמהם. ראוי לנטותו חוץ למחנה. בענין שכל מבקש ה' יצא אל אהל מועד ולא יחשבו שהשכינה בקרבם כבראשונה. ואולי משה בחכמתו עשה זה. בענין שיתקיים מאמר ה' יתברך שאמר כי לא אעלה בקרבך. ולכן נטה האהל מחוץ למחנה להשלים רצון השם. בענין שכשיבא לסדר שאלתו יהיו ישראל מוכנים. וכל דברי השם מקויימים ולא יהיה לו פתחון פה כנגדו. והאומר כי זה לאות שכבר היה המשכן עשוי למשה ומשה הקימו מחוץ למחנה וכל מבקש ה' יבא אל אהל מועד. ואחר שזה כן איך אמר וקרא לו אהל מועד. כי אם היה המשכן שמו היה אהל מועד. כדכתיב מאהל מועד. והיאך אמר וקרא לו אהל מועד. ועוד כי הקבלה תכריע שאומרת שהמשכן נצטוו בו לכפרת העגל ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ואם הפרשיות כסדר הרי חזר ואמר אחר העגל ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בענין שלא יכנסו בהם ערב רב כבראשונה. אחר שהם עשו העגל. ואמר והיה בצאת משה האהלה. להורות שהיה עושה רושם בלבם יציאת משה. והיו עומדים לכבוד משה והביטו אחרי משה מרוב חבה. אחר שראו אשר הערה למות נפשו בעבורם. ורמז גם כן אחרי משה. שלא היו יכולין להסתכל בפני משה בסבת חטאתם. אלא והביטו אחרי משה. וזה כעין מה שאמרו על וייראו מגשת אליו. בא וראה כחה של עבירה כי קודם החטא נאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת לעיני בני ישראל. ואחר העבירה אפילו פני הסרסור לא היו יכולין לראות. ואמר וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו. לזכותם במראה השכינה ושיתנו כבוד לשמו. וכן שיראו חסרונם. כי בראשונה היו רואים עמוד האש. ועכשיו בחטאתם לא היו רואים אלא עמוד בעב הענן. ולפי שאולי נאמר שהיה מדבר עם משה בעמוד ענן. אמר שאינו כן אלא ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. בלי אמצעי ובלי ענן. ולהורות כח משה על שאר הנביאים אמר ושב אל המחנה. כי שאר הנביאים היו פוחדים ורועשים וחרדה נופלת עליהם עד שאינן יודעים היכן עומדים. אבל משה אע"פ שהיתה נבואתו באספקלריא המאירה. מיד ושב אל המחנה בלי ערבוב. ואפי' יהושע תלמידו לא ימיש מתוך האהל בעוד שמדבר עם משה ה' הגדול. וזאת מעלה גדולה במשה וביהושע תלמידו. ובפרשת שלח לך הארכתי בזה:

וייראו מגשת אליו. בכאן נראה חולשת ישראל. כמו שאמרו קודם החטא כתיב ומראה כבוד השם כאש אוכלת לעיני בני ישראל. ואחר החטא אפילו פני הסרסור אינן יכולין לראות. וכן למדו מכאן מעלת התורה שנקראת תורה אור. אם משה על שעמד בהר ארבעים יום קרן עור פניו והוצרך למסוה. התורה שקדמה לעולם ובחכמה יסד ארץ שיש לה אור מאיר ומתנוצץ ושבעים פנים לתורה שהם כמין מסוה. שהעוסק בה צריך להסיר מסוה אחר מסוה מעל פניה להשיג אורה. ואמר שכשהיה נכנס לדבר עם השם יתברך היה מסיר המסוה. לפי שאין ראוי לדבר אל המלך בכיסוי פנים. וכן כדי לקבל אור גדול מהראשון. וזהו שחזר לומר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן אור פני משה. יותר ממה שהיה לו. ולפי שלא היו יכולין לסבול אור פניו כמו אור השמש שמחשיך העינים. אמר והשיב משה את המסוה על פניו עד בואו לדבר אתו: