מדרש על שמות 26:12

דָּבָר אַחֵר, וְהוּא יַשְׁקִט, נָתַן שַׁלְוָה לַעֲשֶׂרֶת שְׁבָטִים, מִי בָּא וְחִיְּבָן. מַה שַּׁלְוָה נָתַן לָהֶם (עמוס ו, א): הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן, אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה שְׁבָטִים. נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם, שֶׁהֵן בָּאִין מִשְּׁנֵי רָאשֵׁי הַגּוֹיִם, מִשֵּׁם וּמֵעֵבֶר, אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּשָׁלוֹם אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין וּמִתְעַסְּקִין בְּדִבְרֵי תִּפְלוּת, מָה הֵן אוֹמְרִים, מִי חָכָם כְּבִלְעָם וּמִי עָשִׁיר כְּהָמָן וּמִי גִבּוֹר כְּגָלְיַת, וְאַחַר כָּךְ: יָבוֹאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם, אֲחִיתֹפֶל לֹא הָיָה חָכָם, קֹרַח לֹא הָיָה עָשִׁיר, שִׁמְשׁוֹן לֹא הָיָה גִבּוֹר. (עמוס ו, ב): עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ, זוֹ קַטִּיסְפוֹן. (עמוס ו, ב): וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה, זוֹ חֲמָת שֶׁל אַנְטוֹכְיָא. (עמוס ו, ב): וּרְדוּ גַּת פְּלִשְׁתִּים, אִלֵּין תְּלוּלַיָא דְּפַלַסְטִינֵי. (עמוס ו, ב): הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם. (עמוס ו, ג): הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע, לְיוֹמָא שֶׁל גָּלוּת. (עמוס ו, ג): וַתַּגִּשׁוּן שֶׁבֶת חָמָס, הִגַּשְׁתֶּם עַצְמְכֶם לֵישֵׁב אֵצֶל הַחָמָס, זֶה עֵשָׂו, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עובדיה א, י): מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב. (עמוס ו, ד): הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, עַל עַרְסִין דְּפִילֵי. (עמוס ו, ד): וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם, שֶׁהֵן מַסְרִיחִים מִטּוֹתֵיהֶם בַּעֲבֵרוֹת. דָּבָר אַחֵר, וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם, אֵלּוּ קָטִיּוֹת מְשֻׁפָּעוֹת שֶׁהָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, יב): וְסֶרַח הָעֹדֵף. (עמוס ו, ד): וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל גְּדִי הָיָה מוֹשֵׁךְ כָּל הָעֵדֶר לְפָנָיו וְהָיָה נוֹטֵל הַשָּׁמֵן שֶׁבָּהֶם וְעוֹמֵד עָלָיו וְשׁוֹחֲטוֹ, וּכְשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל עֵגֶל, הָיָה מוֹשֵׁךְ כָּל הַבְּקָרִים לְפָנָיו וְעוֹמֵד עָלָיו וְשׁוֹחֲטוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק, (עמוס ו, ה): הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל, שֶׁהָיוּ פּוֹרְטִים פִּיהֶם בְּדִבְרֵי נִבְלוּת, מָה הָיוּ אוֹמְרִים, כְּלוּם אָמַר דָּוִד שִׁירָה אֶלָּא בְּנֵבֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ו, ה): כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם. (עמוס ו, ו): הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבָּנָן, רַב אָמַר קְלוּרְיָא, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּכוֹסוֹת קְטַנִּים, וְרַבָּנָן אָמְרֵי כּוֹסוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זַרְבּוּבִיּוֹת. וּמֵהֵיכָן הָיוּ שׁוֹתִין אֶת הַיַּיִן, רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מִפַּתּוּגְתָּא, שֶׁהָיָה יֵינָם מְפַתֶּה אֶת הַגּוּף לִזְנוּת, וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמְרֵי מִפַּלּוּגְתָּא, שֶׁעַל יֵינָם נִתְפַּתּוּ וְגָלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. (עמוס ו, ו): וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר זֶה שֶׁמֶן אִסְטַקְטוֹן. רַבִּי יַנַּאי אָמַר זֶה שֶׁמֶן אַנְפִּיקִינוֹן, שֶׁהוּא מַשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמַצְהִיר אֶת הַגּוּף, וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (עמוס ו, ו): וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף. (עמוס ו, ז): לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים, מַהוּ מִרְזַח סְרוּחִים אָמַר רַבִּי אַיְבוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה דִּימָסִיאוֹת הָיָה לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְאֶחָד לְכֻלָּם, וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת וּבָאוּ לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים נִטְלוּ כֻּלָּן וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר לָהֶן אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חֵטְא גוֹרֵם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כה): עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וגו' (איוב לד, כט): וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ, וּכְשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶן מִי אָמַר לוֹ לֹא עָשִׂיתָ כַּשּׁוּרָה. וּבַמֶּה הִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶן, הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם אֶת סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לו, א): וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמֶלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וגו', מַהוּ וַיִּתְפְּשֵׂם, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שְׁלשָׁה גִּזְרֵי דִינִין נֶחְתְּמוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לִפֹּל בְּיַד סַנְחֵרִיב, וְנֶחְתַּם גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לִפֹּל בְּיַד חִזְקִיָּה, וְנֶחְתַּם גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל עֻזִּיָּה שֶׁיִּלְקֶה בְּצָרַעַת. (איוב לד, כט): וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד, גּוֹי זֶה סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב בֵּיהּ (יואל א, ו): כִּי גּוֹי עָלָה עַל אַרְצִי. אָדָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. יָחַד, זֶה עֻזִּיָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כו, כא): וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע. וְלֹא כְדִינֵי בָּשָׂר וָדָם דִּינִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם לַצִּבּוּר נוֹשֵׂא פָנִים וְלַיָּחִיד אֵינוֹ נוֹשֵׂא פָנִים, בְּרַם הָכָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא ד, ג ד): אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וְהִקְרִיב פַּר. (ויקרא ד, יג יד): אִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְהִקְרִיבוּ פַּר בֶּן בָּקָר.