מדרש על שמות 26:13

ו׳) מעשה היריעות תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר והחוט כפול ארבע, ר׳ יוסי אומר וחוט של זהב היה יתר בהם שנאמר וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט ג׳). מעשה חושב (שם כ״ו א׳), היה ר׳ נחמיה אומר מעשה חושב ב׳ פרצופים שני דומיות אחד מכאן ואחד מכאן, ומעשה רוקם דמות אחד פרצוף אחד. —יריעות אחרות היו למעלה מהן עשויות מנוצה של עזים, אחד עשר יריעות שני סדרים, סדר אחד של חמשה במערב ושל ששה במזרח, רוחב שני סדרים ארבעה וארבעים אמות כנגד רחבן של יריעות של מטה, וארכן שלשים אמה כנגד ארכו של מטה, של מטה מחוברות בקרסי זהב, ושל מעלה מחוברות בקרסי נחשת לחבר את האהל להיות אחד. והיו נתונות כנגד שלישו של אהל שכנגדו, הפרוכת פרוסה למטה, ר׳ יוסי אומר כנגד הקרשים היתה כפולה, נמצאו שם שתי אמות יתירות, הן היו עודפות על היריעות של תכלת מן המזרח ועד המערב שנאמר יהיה סרוח (שמות כ״ו י״ג), מכאן אתה למד דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה. —ועשית מכסה לאהל, מכסה אחד מכסה את האהל משולש מן הצפון מן הדרום ומן המערב, ר׳ נחמיה אומר כמין מסיפסין (כותל חלול מלא חלונות, עי׳ ערוך) היו עשויות, ר׳ יהודה אומר מלמטה עורות אלים מאדמים ולמעלה עורות תחשים. כיצד היתה מדתו? צפון ודרום ארכו שלשים אמה, עשר על עשר שבמערב היה בית קודש הקדשים, הוא מקומו של ארון, פרוכת היתה בסוף עשר אמות חולקת את הבית, עשר אמות לפנים ועשרים לחוץ והיתה פרוסה תחת הקרסים שביריעות וחוץ ממנה עשרים על עשר. מזבח הזהב היה נתון בסוף עשר אמות חולק את הבית עשר אמות למזרח ועשר למערב חמש לצפון וחמש לדרום. המנורה והשלחן היו לפנים מן המזבח, המנורה בדרום והשלחן בצפון, חמש אמות בין המנורה לשלחן שתי אמות ומחצה מן הקרשים שבדרום למנורה, וכן מן הקרשים שבצפון לשלחן, וחמש אמות ממקומן לפרוכת וחמש אמות ממקומן למזבח. ופתחו של היכל היה במזרח ולא היו שם קרשים אלא ד׳ עמודים, עובי כל או"א היה אמה על אמה מצופין כסף ואדניהם, כסף. ומסך היה פרוס עליהם כנגד הפרוכת של פנים, ומקום הקרשים שעומדים בדרום ושבצפון ובמערב היה רוחב אמה ולא היה ממדת האהל.