מדרש על שמות 27:18

ואלו הן [בפרט]: ארבע לאדם הראשון: ראשונה, שבראו הקב״ה מסוף העולם ועד סופו שנאמר אשר ברא אלקים אדם על הארץ מקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד׳ ל״ב), וכיון שחטא הניח הקב״ה את ידו עליו ומיעטו ונעשה של מאה אמה שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה (תהלים קל״ט ה׳) מנין כ״פ מאה אמה. ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה לעשות להן לישראל שתהא קומת כל אחד ואחד של מאה אמה שנאמר אשר בנינו כנטיעים וגו׳ (שם קמ״ד י״ב) עד דקאמר תבנית היכל וגו׳ (שם) ותבנית היכל מאה אמה שנאמר אורך החצר מאה באמה (שמות כ״ז:י״ח). שניה, ברא שני עקיביו שהיו דומים לגלגלי חמה, ואם עקיביו כך זיו פניו על אחת כו״כ, ועתיד הקב״ה לעשות לישראל לעתיד לבא שיהיה זיו פניהם מזהיר כגלגל חמה שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י״ב ג'). שלישית, שניתן בגן עדן שנאמר ויקח ה׳ אלקים את האדם וגו׳ ויניחהו בגן עדן. כיון שחטא נתגרש שנאמר ויגרש את האדם, ולעתיד לבא עתיד הקב״ה לעשות חרבות ירושלם כגן עדן שנאמר כי ניחם ה׳ ציון וישם מדברה כעדן וגו', כי ניחם ה׳ עמו ניחם כל חרבותיה (ישעיה נ״א ג׳). רביעית, שניתן לו עץ הדעת (עי' פרקי דר״א פנ״א), ולעתיד לבא עתיד הקב״ה להוציא מירושלם שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ שעושה פירות, ובכל חדש וחודש מבכרין פירותיהן, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר וגו׳ (יחזקאל מ״ז י״ב), ולא עוד אלא שעתיד הקב״ה להעלות בארה של מרים כדכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם (זכריה י״ד ח׳). הרי אלו ארבע של אדם הראשון.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְפַנֶּה כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי רֵיקָן, שֶׁמָּא כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי מָלֵא, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתְּ אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה). וְדִכְוָותֵהּ (במדבר כ, י): וַיַּקְהִלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלוֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיְתָה בָּהּ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בָּהּ, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵהּ (שמות ט, ח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם, אָמַר רַב הוּנָא וְכִי חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחֲזֶקֶת שְׁמוֹנָה קְמָצִים, אֶתְמְהָא. לֹא דָמֵי הַהוּא דְּחָפַן לְהַהוּא דְּקָמַץ, הַהוּא דְּחָפַן תְּרֵי מֵהַהוּא דְּקָמַץ, וּכְתִיב: וּזְרָקוֹ משֶׁה, נִמְצֵאת חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחְזֶקֶת שְׁמֹנָה קְמָצִים, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵיהּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא (שמות כז, יח): אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵהּ (יהושע ג, ט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גּשׁוּ הֵנָּה וגו', רַב הוּנָא אָמַר זְקָפָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא סְמָכָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין צִמְצְמָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ מִמַּה שֶּׁהֶחֱזִיקוּ שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן אֶתְכֶם, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּינֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, וְאַף בִּירוּשָׁלַיִם, דִּתְנַן עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאַמָּה מִכָּל צַד, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם. רַבִּי יוֹחָנָן סָלֵיק לְמִשְׁאַל שְׁלָמֵהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתִיב וְדָרִישׁ בַּהֲדֵין פָּסוּק: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה', אָמַר לוֹ רַבִּי וְכִי מַחֲזֶקֶת הִיא יְרוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה', אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהּ הַאֲרִיכִי הַרְחִיבִי קַבְּלִי אֻכְלוּסַּיִךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, ב): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, לָמָּה (ישעיה נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וגו'.

ג׳) היה ר׳ נחמיה אומר אהל מועד שעשה משה במדבר כנגד מעשה בראשית, יריעות כנגד שמים וארץ, כיור וכנו כנגד מימי בראשית, מזבח העולה כנגד כל הבהמות, מזבח הקטרת כנגד כל הבשמים, מנורה כנגד החמה ולבנה, שבעה נרותיה כנגד שבעה כוכבים המשמשין את העולם ואלו הן שצ״ם חנכ״ל. ראה נסים שעשה להם, אורך החצר מאה באמה (שמות כ"ז י"ח) ומה ת״ל חמשים בחמשים? אלא שתי טבליות היו, טבלא הפנימית שבמשכן מפתח אהל מועד ולפנים אורך ל׳ אמה ורוחב י׳ אמות, נמצא [החצר] נ׳ אמה מכל צדדין: לפנים נ׳ אמה, במזרח נ׳ אורך נ׳ רוחב, בתוך נ׳ מזבח העולה ה׳ על ה׳ כבש כולו כנגדו בדרום ומשוך כשלושים אמות, וכמלא השערה היה יורד ביניהם (עי׳ רש״י לשמות כ״ז ה׳), וכדברי האומרים ג׳ אמות קומתו י׳ אמות היה הכבש שלו, וכיור וכנו היה נתון בתוך כ׳ אמות שבמזרח, והמזבח והכבש מתוקן ואהרן ובניו עסוקין בעבודה והקב״ה מלמדן סדר עבודה שנאמר וימציאו בני אהרן (ויקרא ט׳ י״ב).