מדרש על שמות 28:40

פס'. ותצא אש מלפני ה'. מלמד שיצתה אש מבית קדש הקדשים ושרפה את נשמתן. אבא יוסי בן דוסאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונתחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ומתו. ותאכל אותם. אותם שרפה ולא בגדיהם שנאמר וישאום בכתנותם. בכותנותיהן נישאין שהיו להן כתנות שנא' (שמות כ״ח:מ׳) ולבני אהרן תעשה כתנות. ולא למישאל ולאלצפן בני עוזיאל למדנו שבכתנות של מתים. שהלוים לא היו להם כתנות. וימותו לפני ה'. כעין מיתה הנשמה נשרפת והגוף היה קיים. רבי אליעזר אומר וימותו לפני ה'. לא מתו בפנים ולא בחוץ מקום שהלוים מותרין ליכנס לשם שנאמר ויקרבו וישאום. א"כ מהו לפני ה' נגפם המלאך ודחם והוציאם לחוץ. רבי עקיבא אומר לפני ה' מתו והלוים גררום בחכות של ברזל והוציאם לחוץ. ואיסי בן עקיבא אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לאמר לא שרתה שכינה באהל מועד וכיון שנכנסו נדב ואביהוא לפני ולפנים באהל מועד אמר הקב"ה אם אני מאריך אפי עם אלו יהא כל אחד ואחד מישראל עושה כך מוטב ימותו נדב ואביהוא ואל יתמעט כבודי אפילו שעה אחת מיד אמר למלאך ונגפם. אם על הקרובים כך על הרחוקים על אחת כמה וכמה, במסכת סנהדרין מפרש וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן א"ל נדב לאביהוא מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג הדור אמר להן הקב"ה הא נראה מי קובר את מי וכמה בנים היו לו לאהרן שהיו ראוין לישרף כנדב ואביהוא אלא שזכות אבותם עמדה להם. ר' ירמיה אומר בארבעה מקומות מזכיר מיתת בני אהרן ובכל מקום מזכיר סרחונם ללמדך שלא מתו אלא על הקריבה ועל הקרבה ועל שלא נכנסו בעצה ועל אש זרה שהקריבו. ר' אליעזר המודעי אומר בוא וראה כמה חביבין צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סרחונן להודיעך שלא היה בידם אלא זו בלבד. והרי דכתיב ק"ו אם בשעת הכעס חס הקב"ה עליהם קל וחומר בשעת רצון וכן הוא אומר (ישעיה מט) בעת רצון (פדיתיך) [עניתיך]:

[לד] "ותצא אש מלפני ה'" – מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה. "ותאכל אותם" – נשמתם נשרפת ולא בגדיהם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" – בכתנות הנישָאִים. או יכול בכתנות הנושאים?... תלמוד לומר "ותאכל אותם" – אותם ולא בגדיהם. ואומר "ולבני אהרן תעשה כתנות" – כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים.