מדרש על שמות 28:41

פס'. ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. לשמי שתהא סנהדרין לשמי. בכל מקום שנאמר לי מקודש לשם. (שמות כ״ח:מ״א) וכהנו לי. (במדבר ח) והיו לי הלוים. (ויקרא כה) כי לי בני ישראל. (שמות יט) כי לי כל הארץ. (במדבר ח) כי לי כל בכור. (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש. (שם כ) _מזבח אדמה תעשה לי. (שם ל) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. בישראל כתיב (שמואל א ט״ז:א׳) כי ראיתי בבניו לי מלך. הוי בכל מקום מקודש לשם. שבעים איש כנגד שבעים נפש שירדו למצרים. שבעים איש שתהא סנהדרין של שבעים. ומהו לשון סנהדרין סין זה תורה שניתנה מהר סיני. הדרין שמהדרין התורה כמדרשה ומיפים ומישרין הכתוב זה עם זה. איש. שיהו בעלי תורה בעלי חכמה. א״ר אבא אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי מראה בעלי חכמה בעלי זקנה בעלי כשפים ויודעין בשבעים לשון כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. בעל כשפים שאם יעשה בעל דין כלום בכשיפות יתירו אותו הם. מזקני ישראל. מלמד שחלק הקב"ה כבוד לזקנים. במצרים הוא אומר (שמוח ג) לך ואספת את זקני ישראל. במדבר הוא אומר (שם כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. (ויקרא ט׳:א׳) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. וכן באבות כתיב (בראשית כד) ואברהם זקן. ביצחק כתיב (שם כז) ויהי כי זקן יצחק. וכן לעתיד לבוא (ישעיהו כ״ד:כ״ג) ונגד זקניו כבוד. א״ר שמעון בן יוסי בוא וראה היאך הקב״ה חושש על כבוד הזקנים שנאמר בירושלים (שם מז) על זקן הכבדת עולך מאד. אשר ידעת. צריך אתה לידע אם ברורים לפני כי הם זקני העם ושוטריו מלמד שאין אדם (צריך להיות) יושב בישיבה של מטה אלא א״כ יושב בישיבה של מעלה עד שהבריות אומרים כשר איש פלוני חסיד ונאה להיות זקן ודיין. מיכן אמרו חכמים אפי' ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. ושוטריו. אלו שנאמר בהם (שמות ה׳:י״ד) ויכו שוטרי בני ישראל. אמר הקב״ה הואיל וראו עצמן בצער של מצרים יבואו ויראו בריוח ובכבוד שנאמר ולקחת אותם אל אהל מועד. קחם. בדברים. אמור להם. דברי שבח. אשריכם שנתמניתם. ועוד חזור ואמור להם היו יודעין שישראל סורבנין וטורחנין. אלא על מנת כן שתהו מקבלין עליכם. שיהו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים כמה שהתניתי עמך התנה עמהן. והתיצבו שם עמך. שהכניסם עמך ויהיו ישראל נוהגים בהם כבוד:

ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש. למה נאמר? לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי. א"ל המקום: מה שבקשת נתתי לך: אספה לי. שתהא סנהדרין לשמי, שבכל מקום שנאמר "לי" קיים לעולם ולעולמי עולמים: בכהנים הוא אומר וכהנו לי (שמות כה) בלוים הוא אומר והיו לי הלוים (במדבר ח) בישראל הוא אומר כי לי בני ישראל עבדים. (ויקרא כה) בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל. (במדבר ח) במקדש הוא אומר ועשו לי מקדש (שמות כה) במזבח הוא אומר מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ) בשמן המשחה הוא אומר שמן מחשת קודש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א) במלכות הוא אומר כי ראיתי בבניו לי לי מלך (שמואל א טז) בקרבנות הוא אומר להקריב לי במועדו. (במדבר כח) הא בכל מקום שנאמר לי קיים לעלם ולעולמי עולמים: שבעים איש – שתהא סנהדרים של שבעים. שבעים איש – שיהו בעלי חכמה בעלי גבורה וותיקים ופסיפים: מזקני ישראל. לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים; ובכל מקום שאתה מוצא זקנים המקום חולק כבוד לזקנים. כיוצא בו אתה אומר לך ואספת את זקני ישראל. (שמות ג) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל.(שמות כ״ד:א׳) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם.(שמות כ״ד:י״ד) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. (ויקרא ט) הא בכל מקום שאתה מוצא זקנים – המקום חולק כבוד לזקנים. רבי שמעון בן יוחאי אומר: מנין שאף לעתיד לבוא כן, המקום חולק כבוד לזקנים? – שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. (ישעיה כד) והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים – ק"ו בשר ודם עתיד לחלוק כבוד לזקנים! וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר קצפתי על עמי חללתי נחלתי, כביכול מחוללים על הכל! אבל ישעיהו על זקן הכבדת עולך מאד (ישעיה מז, ו): אשר ידעת כי הם זקני העם. אתה צריך לידע אם ברורים הם לפני: כי הם זקני העם ושוטריו. מלמד שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א"כ יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו, ואומרים: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם ושוטר! כמה שנא' שמות ה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר; ואמרת: הואיל וראו עצמם בצער ההוא של מצריים – יבואו ויראו בריוח עמהן: ולקחתם אותם אל אהל מועד. אמר לו קחם בדברים תחילה: אמור להם דברי שבח: אשריכם שנתמניתם! – וחוזר ואומר להם דברי פגם: היו יודעים שסורחנים וסורבנים הם! על מנת כן תהו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים! – מה שהתנתי עמך התנה עמהם: והתיצבו שם עמך. הכניסם עמך אל אהל מועד, ויהיו כל ישראל נוהגים בהם אימה ויראה וכבוד כמו נוהגים בך, ויהיו אומרים: חביבים אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה: