מדרש על שמות 3:5

ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. כלומר הנני במה שאתה מצוה. א"ר יהושע בן קרחה בשתי מקומות דימה עצמו משה לאברהם וא"ל הקב"ה אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד (משלי כה ו), אברהם אמר בשני מקומות הנני, הנני למלכות, הנני לכהונה, וזכה לזו ולזו, ומשה כמו כן אמר בשני מקומות הנני, וא"ל הקב"ה אל תקרב הלום (שמות ג ה), ואין קריבה אלא כהונה, שנא' והזר הקרב יומת (במדבר א נא), ואין הלום אלא מלכות, שנא' כי הבאתני עד הלום (ש"ב ז יח):

ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים י״ח ל') נו״ן של מנשה תלויה, הוא משה וכתיב מנשה, ללמדך כי אותו יונתן בן בנו של משה רבינו היה, וכיון שנעשה מומר לע״ז לא זכה לקרות שמו על שם משה, משום שנאמר כי אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת ב' ט״ז). ולמה נקרא שמו על שם מנשה לפי שעשה מעשה מנשה. בוא וראה כמה דורות יש בין יהונתן ומנשה וקרא יהונתן על שמו ועדיין לא נברא מנשה. משל לגנב שהיה בעיר, כל מה שאחרים גונבים בעיר תולין בו. ולמה נו״ן תלויה? לומר אם זכה ועשה תשובה נקרא בן משה, ואם לא בן מנשה. מה נאמר בבני דן: הם באו עם בית מיכה ויאמרו לו מי הביאך הלום, אין אתה בן בנו של משה שנאמר בו אל תקרב הלום (שמות ג' ה')? ומה אתה עושה בזה, אמרו לו לא כתיב במשה זקנך ויאמר אליו ה' מה זה בידך (שם ד' ב')? ומה לך פה, לא כך כתיב במשה ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה' כ״ח)! אמר להם כזאת וכזאת עשה לי מיכה. ולאחר כך עשה תשובה, שראה דוד שהיה חמדן בממון ומינהו על האוצרות, כדכתיב ושבואל בן גרשם נגיד על האוצרות (דהי״א כ״ו כ״ד) שבואל, ששב לאל בכל לבו. וימנע מרשעים אורם (איוב ל״ח ט״ו) עי"ן תלויה (בתיבת מרשעים) לומר לך (בתחלה) כיון שנעשה אדם ראש למטה נעשה ראש (צ״ל רש) למעלה. יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ' י״ד) עי״ן תלויה אם זכו מיאר ואם לא זכו מיער (עי' סנהדרין ק״ג. אבדר״נ פל״ד, ויק״ר פי״ג,ואוצר ישראל ע' אותיות תלויות). כל ימלך שבמקרא חסר וי״ו בר מן אחד, תחת עבד כי ימלוך (משלי ל' כ״ב) מלא, למה כתיב חסר? וכי בדין הוא שיהא של הקב״ה חסר ושל ב״ו מלא? [אלא למה נתוסף בתוכו וי"ו? לומר לך ווי לעולם כשימלוך עליו הדיוט ועבד. ולמה כל ימלך של ב״ו חסר, כגון והוא ימלך תחתי (מ״א א' ל״ה), אלא שאין מלכות ב״ו מלכות שלמה. ולמה של הקב״ה חסר כגון ה' ימלך לעולם ועד (שמות ט״ז י״ז), אפשר שאין מלכותו של הקב"ה שלימה?! אלא כל זמן שזרעו של עשו בעולם וממליכין עליהם ע״ז כביכול אין מלכותו של הקב״ה שלימה. ואימתי תהא שלימה, לכשיעשה בהם הקב"ה דין שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (סוף עבדיה)], עד שבן דוד בא וכו׳.

כל אליהו מלא וי״ו בר מן ה׳ וכל יעקב חסר וי״ו בר מן ה׳ ללמדך שאליהו בא וגאל את זרע יעקב, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (סוף מלאכי). נאמר במשה של נעליך (שמות ג׳ ה׳) ונאמר ביהושע של נעלך (יהושע ה׳ ט״ו) לפי שלא נכנס משה לארץ ישראל ולא ירשו בניו מקומו נאמר בו של נעליך, ויהושע נכנס לארץ רק שלא ירשו בניו מקומו, לכך נאמר בו נעלך. ממערכות פלשתים (ש״א י״ז מ״ג) ממערות פלשתים כתיב, מלמד שהערו באמו באותו לילה מאה אנשים וכלב אחד שנאמר הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות (שם י״ז מ"ג). ועץ חניתו (שם י״ז ז') וחץ כתיב מלמד שאסור לספר בשבחן של רשעים. חד אמר שובך וחד אמר שופך (ש״ב, דהי״א י״ט) שופך שכל הרואה אותו נשתפכו מעיו לפניו כקיתון. כתיב ערפה (רות א׳ ד׳) וכתיב הרפה (ש״ב כ״א י״ח) ערפה שהכל עורפין אותה מאחוריה, הרפה שהכל דשין אותה כהריפות. מעברים דבני עלי (ש״א ב׳ כ"ד) חסר יו״ד שהיו משהין שעה אחת את הנשים שהיו עומדות על קרבנותיהן והיו לנות בדרך ומזנות (עי׳ שבת נ״ה:). לסוסתי (שה"ש א' ט') לססתי כתיב שהיה שש הקב״ה לאבד רכבי פרעה. אחזו לנו שועלים שעלים (שם ב׳ ט״ו) כתיב ראשון מלא ואחרון חסר, אותן השועלים ירדו לשעלי הים. ומצאנה מנוחה (רות א') ומצאן כתיב, לומר שאחת מהן מנוחה מצאה ולא שתיהן. תשברנה (שם) שי״ן כתיב, שהיו יכולות לשבור את יצרן עד שיגדלו. ותשנה קולן (שם) שי״ן כתיב חסר א' מלמד שתשש כחן והיו הולכות ובוכות. וירדת הגורן (שם ג׳ ג׳) וירדתי כתיב יו״ד יתירה, אמרה לה זכותי תרד עמך. אלי (שם ג׳ ה׳) קרי ולא כתיב, שלא יבא מי שאינו הגון לך להזדווג עמך, אעפ״כ עלי ליישב הדברים, בטרם יכיר (שם ג׳ י״ד) בטרום כתיב מלמד ששהתה עמו שש שעות ולא נגע בה.